בש"פ 3452/05 חוסיין דויכאת נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת אהד) מיום 23.3.2005 (ב"ש 90620/05) להורות על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו בת"פ 40043/05.

ב.(1) כנגד העורר ושניים אחרים הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב, המייחס להם עבירות שוד בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, איומים וקשירת קשר לביצוע פשע. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 29.1.2005, בעקבות קשר שקשרו לשם כך, שדדו שלושת הנאשמים בחבורה, באלימות, תוך גרימת פציעה ובליווי איומים דיירי דירה בתל אביב. כן איימו הנאשמים על הנשדדים ברצח לבל יתלוננו נגדם במשטרה.

(2) עם הגשת כתב האישום התבקש בית המשפט המחוזי בתל אביב לעצור את העורר ואת שני הנאשמים האחרים עד תום ההליכים על פי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

באי כוח הנאשמים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה וביקשו לבחון חלופת מעצר. לגבי העורר, בא כוחו ציין כי שירות המבחן המליץ על חלופת מעצר בבית אחיו בכפר פורדיס ובפיקוח אחיו. כן הוצע להעמידו בפיקוח מעצר של שירות המבחן למשך מחצית השנה.

בא כוח המשיבה התנגד לחלופת המעצר. הוא טען כי מעשיהם של הנאשמים, לרבות עברם הפלילי של העורר ושל נאשם נוסף, מלמדים על מסוכנותם הרבה לציבור. לגבי העורר צוין כי הוא בעל עבר פלילי משמעותי, הכולל עבירות שוד, רכוש ואלימות, לרבות תקיפת שוטר ותקיפת עובד ציבור, וכן הפרת הוראה חוקית. העורר אף ריצה בעבר עונשי מאסר ולחובתו שלושה מאסרים מותנים (שניים בני תריסר חודשים ואחד בן שלושה חודשים). בנוסף, צוין כי לחובת העורר עומדת הרשעה מיום 2.1.05 בבית משפט השלום בתל אביב בת"פ 1324/04 בעבירות של פריצה לרכב, גניבה מרכב והחזקת סכין שלא כדין (טרם נגזר דינו במועד הדיון). המשיבה טענה כי תעוזתם של הנאשמים, היותם צפויים לעונשי מאסר בפועל אם יורשעו וקיומם של מאסרים מותנים תלויים ועומדים כנגד העורר וכנגד נאשם נוסף מקימים חשש ממשי להימלטות מן הדין. עוד נטען, כי נסיבות ביצועם של המעשים, ובכללן מסכת האיומים והטלת האימה על המתלוננים, תוך ניצול חולשתם, מקימה חשש ממשי להשפעה על המתלוננים לבל יעידו או ישנו את גרסתם. לעניין זה צוין חששם הרב של כל המתלוננים מפני הנאשמים ומפני העדה נגדם, והעובדה שאחד מן המתלוננים אף סירב ליתן הודעה במשטרה וגרסתו הוקלטה בלא ידיעתו.

(3) ביום 23.3.2005 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה, וקבע לגבי העורר, כי לאחר שנבחנה חלופת מעצר, לא מצא כי ניתן לאיין את מסוכנותו אלא בדרך של מעצר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין, כי בעבר הפר העורר חלופת מעצר, כאשר היה נתון לפיקוח אצל אחיו – אותו אח המוצע גם היום לשמש כמפקח. לפיכך קבע, כי יקשה ליתן בעורר אמון נוסף. החלטה דומה נפלה גם בעניינם של שני הנאשמים האחרים.

ג.על החלטה זו הוגש הערר דנא. בערר טוען בא כוח העורר, כי עוצמת הראיות בתיק כנגד העורר מוחלשת ביחס לעוצמת הראיות כנגד יתר הנאשמים, וזאת בשל הליך זיהוי לקוי של העורר בידי המתלוננים, ובשל הימנעות המשטרה מבירור טענת אליבי שהעלה העורר, וכי על דברים אלה לקדם חלופת מעצר לגביו, שעליה המליץ שירות המבחן, ושבה, לטענתו, יש כדי להשיג את מטרת המעצר.

ד.(1) בדיון הוסיף בא כוח העורר, כי לא נערך זיהוי חי אלא זיהוי בתמונות בלבד, שיש בו כשלים ופגמים ולא תועד כראוי. ההמלצה לחלופה, לשיטתו, תפתח לעורר פתח לחיים חדשים.

(2) באת כוח המדינה טענה, כי הודעות המתלוננים תיארו את העורר כמבצע עיקרי בעבירה, ועיונם באלבום העבריינים בא אך לשם איתורו של החשוד, וכל אחד מהם איתר אותו עצמאית; ועוד ציינה את עברו הפלילי העשיר של העורר.

(3) עיינתי בראיות, וכשלעצמי - במעמד לכאורי - לא מצאתי פגם בהצגת התצלומים. אוסיף, כי מלכתחילה, ב-1.2.2005 מתאר אחד המתלוננים את העורר ומייחס לו "שתי שיניים קדמיות עקומות, אחת קטנה ואחת גדולה". המתלונן האחר מתארו כבעל בעיה בדיבור (הודעה מ-31.1.2005). שניהם מתארים את פעלתנות העורר בעת העבירה. ביום 1.2.2005 גם מזהים אותו שניהם באלבום העבריינים. ב-8.2.2005 נערך עימות בין העורר לאחד המתלוננים, והמתלונן מתייחס שוב ל"שתי שיניים עקומות קדמיות. . . אני זוכר את הפנים שלך כמו את הפנים של אמא שלי". לא ראיתי טעם להטיל ספק בכך שהמתלוננים זיהו את העורר. אילולא היה בזיהוי או באיתור ממש, לכאורה, יכול היה העורר לבקש להציג לפני התביעה ובתי המשפט את שיניו ולהראות כי אינן עקומות, והוא הדין לדיבורו. ראו לענין מסדר זיהוי בתמונות קדמי, על הראיות , 1058. בשונה מן המקרה שנדון בבש"פ 4974/04 קזז נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת ביניש), נעשה האיתור באלבום התמונות בסמוך למקרה ולתלונה, ונערך עימות שאף בו היה זיהוי, ולכן המשקל הראייתי משמעותי. מכל מקום, איני רואה מקום לחלוק על בית המשפט קמא בענין הראיות לכאורה.

(4) העורר הוא כבן עשרים ואחת שנים בלבד, ומגיל שלוש עשרה צבר מטען כבד של עבירות, ברובן נגד הרכוש – בבתים וברכב – אך גם שוד, תקיפה, איומים והחזקת סכין, וריצה מאסרים בפועל. כאמור, בינואר 2005 הורשע בבית משפט השלום בעבירות שונות, וביקש לצרף תיקים נוספים במסגרת טיעונים לעונש, ובתוכן הפרות תנאי שחרור.

ה.נוכח כל אלה, נוכח הראיות, המסוכנות העולה מן העבירות ומן החזקה שבדין בכגון דא, ונוכח העבר הפלילי, איני רואה מקום לחלופה.

לפיכך אין בידי להעתר לערר.