בש"פ 3452/16 מדינת ישראל נ. דניאל נחמני

1.בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בפעם הרביעית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) החל מיום 9.5.2016 בתשעים יום או עד למתן פסק דין בתפ"ח 28279-11-14 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

2.תולדותיו של ההליך שבגדרו הוגשה הבקשה הנוכחית כבר פורטו בהחלטות קודמות שנתתי (בש"פ 7349/15 מיום 10.11.2015 ובש"פ 625/16 מיום 3.2.2016). ביום 13.11.2014 הוגש נגד המשיב כתב אישום חמור המייחס לו עבירות רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) ל חוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין ואינוס לפי סעיף 345(א)(1)

לחוק העונשין, בקשר לפרשת אינוסה ורציחתה לפני כשמונה עשרה שנים של נועה אייל ז"ל. כתב האישום הוגש לאחר שנים רבות על בסיס דגימת דנ"א שמתאימה, לפי הנטען, ל-דנ"א של המשיב, הכול כמפורט בהחלטותיי הקודמות.

3.מעצרו של המשיב כבר הוארך מעבר לתשעה חודשים שלוש פעמים – פעם אחת בהסכמה, בהחלטתו של השופט א' שהם (בש"פ 5076/15 מיום 21.7.2015), ופעמיים שלא בהסכמה בהחלטותיי האמורות.

4.להשלמת התמונה יצוין כי המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו לבית המשפט המחוזי וביקש כי יוזמן תסקיר מבחן בעניינו. בקשה זו נדחתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 20.3.2016, והמשיב לא הגיש על כך ערר.

הבקשה שבפני

5.זוהי אפוא בקשתה הרביעית של המדינה להארכת מעצרו של המשיב, השוהה במעצר ברציפות זה כ-19 חודש. המדינה מבססת גם את בקשתה זו על המסוכנות המופלגת הנשקפת מהמשיב לנוכח המעשים המיוחסים לו, ועל חשש להימלטותו מן הדין, בשים לב לעונש הצפוי לו אם יורשע.

6.המדינה פירטה את ההתקדמות בהליך העיקרי מאז ניתנה החלטתי הקודמת. לטענת המדינה התקיימו בתקופה זו שבעה מועדי הוכחות ובהם נשמעו תשעה עדים, מהם שני עדים מומחים. בצד זאת, צוין כי בוטלו שני מועדי הוכחות, בשל אילוצי בית המשפט, וכי לתקופה המבוקשת של הארכת המעצר נקבעו בינתיים שלושה מועדי הוכחות, אם כי קיימת כוונה לבקש קביעתם של מועדים נוספים. לפרשת התביעה מיועדים עוד מספר עשרות עדים, אך המדינה הוסיפה כי הצדדים מנהלים דין ודברים שייתר את שמיעת חלקם.

7.המשיב מתנגד להארכת מעצרו. למצער, הוא מבקש שבית המשפט יורה על הזמנת תסקיר מבחן בעניינו, דבר שטרם נעשה. הוא מדגיש כי פרט למעשים המיוחסים לו בכתב האישום כלל נתוניו האחרים תומכים בהזמנת תסקיר – כמי שמעולם לא היה מעורב עם רשויות החוק וניהל לאורך כל חייו הבוגרים חיי שגרה.

8.בא-כוח המשיב הדגיש בדבריו כי התמשכות המשפט צפויה להיות משמעותית ביותר. הוא ציין כי למעשה המניין של שבעת מועדי ההוכחות שאליהם התייחסה המדינה כלל גם את שני המועדים שבוטלו. הוא הוסיף כי הוויתור על חלק מעדי התביעה עדיין צפוי להותיר מספר עשרות עדים, להערכתו, וכי אף מועדי ההוכחות שנקבעו ואלה שצפויים הם "חצאי ימים" באופן שלא יאפשר התקדמות משמעותית של המשפט.

9.במהלך הדיון ביקשתי את התייחסותם של הצדדים לאפשרות שיסכימו להארכת המעצר בכפוף להזמנת תסקיר, תוך שמירת טענותיהם. המשיב הסכים לכך, אך המדינה התנגדה בהדגישה את המסוכנות המיוחסת למשיב. בתשובתה, המדינה ציינה כי לכל היותר יש מקום לצמצם את הארכת המעצר לפרק זמן של 60 יום על-מנת "להדק" את הפיקוח על קצב התקדמות המשפט.

דיון והכרעה

10.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה שדין הבקשה להתקבל חלקית, במובן זה שלעת הזו מעצרו של המשיב יוארך בארבעים וחמישה יום בלבד.

11.כידוע, בבואו של בית המשפט להאריך את מעצרו של נאשם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לערוך איזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין האינטרס בשמירה על ביטחון הציבור ותקינות ההליך השיפוטי. במסגרת זו על בית המשפט לשקול, בין היתר, את חלוף הזמן ממעצרו של הנאשם; את קצב ניהול ההליך וזהות הגורם האחראי להתמשכותו; את חומרת העבירות המיוחסות לנאשם ונסיבותיהן; את המסוכנות הנשקפת ממנו; וכן את החשש מפני שיבוש הליכי משפט (ראו למשל: בש"פ 1826/16 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 14 (16.3.2016)).

12.במקרה דנן, המסוכנות העולה מכתב האישום היא ברורה, וחלוף הזמן אינו מפיג אותה, כשלעצמו. העבירות המיוחסות למשיב הן לא רק חמורות אלא אף קשות ואכזריות, ולכך מתווספת העובדה כי הן בוצעו לכאורה כלפי קורבן אקראי. כמו כן, הלכה היא שבהקשרן של עבירות רצח ההסתפקות בחלופת מעצר תיעשה אך במקרים חריגים. על כך יש להוסיף את החשש האינהרנטי מפני הימלטות מאימת הדין בתיקים מסוג זה (ראו למשל: בש"פ 1826/16 לעיל, בפסקה 15). מנגד, ככל שמתמשך משפטו של המשיב מתעצמת הפגיעה בזכותו לחירות. המשיב מצוי במעצר זה זמן רב וההליך בעניינו אף צפוי להתמשך, כאשר עדים רבים מטעם התביעה טרם נשמעו. אכן, יש לקחת בחשבון גם את מורכבותו של ההליך, על מאפייניו המיוחדים (ראו והשוו: בש"פ 5441/14 מדינת ישראל נ' קופר , פסקה 13 (14.8.2014)). אולם, לפי שעה, קצב התקדמות המשפט אינו משביע רצון.

13.בנסיבות אלה, לאחר שנתתי דעתי על מכלול השיקולים, אני סבורה שיש להורות על מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה יום נוספים בלבד, וזאת על-מנת להגביר את הפיקוח על קצב התקדמותו של ההליך העיקרי. חזקה על המדינה כי בפרק זמן זה תפעל מצידה, במסגרת המגבלות, לקידום שמיעת המשפט. בתום תקופה זו יוכל בית משפט זה לבחון את הסוגיה פעם נוספת, ובכלל זה את ההצדקה להזמנת תסקיר לנוכח הנסיבות.

14.אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 9.5.2016 בארבעים וחמישה יום או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 28279-11-14 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.