פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
ירושלים
בש"פ
3455/99
בפני:
כבוד השופט מ' אילן
המבקשים:
1.
ג'יהאד נח'אש
2.
נידאל נח'אש
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת
מיום
4.5.99 בב"ש 592/99 שניתנה על
ידי
כבוד השופטת נ' מוניץ
תאריך
הישיבה: י"ז בסיון תשנ"ט (1.6.99)
בשם
המבקשים: עו"ד ראפי מסאלחה
בשם
המשיבה: עו"ד מור-אל
החלטה
נגד המבקשים הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בנצרת, שמייחס להם עבירות של היזק בזדון ותקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות. לפי המתואר בכתב האישום, האירועים שהביאו לאישום הזה הם על רקע המתיחות ששררה לאחרונה בעיר נצרת בין העדה הנוצרית והעדה המוסלמית בהקשר למחלוקת שקיימת לגבי בניית מסגד בחלקת אדמה השייכת, לפי טענת המוסלמים, להקדש המוסלמי, אך היא סמוכה לכנסייה נוצרית.
המבקשים שוחררו בערובת צד ג' על סך 50,000 ש"ח. כן חוייבו בהפקדת מזומנים בסך 15,000 ש"ח או ערבות בנקאית בסכום דומה. הם גם נעצרו במעצר בית מלא. כפי שמציינת באת כוח המדינה, הוסכם שאם ימצאו עבודה, יוסכם על מעצר בית שלא ימנע מהם לצאת לעבודה. הם ערערו לבית המשפט המחוזי על חלופת המעצר ובית המשפט המחוזי אמנם התערב התערבות קלה, במובן זה שהקטין את הערבות הבנקאית לגבי כל אחד מהם ל7,000- ש"ח. ביתר התנאים לא התערב בית המשפט המחוזי.
בא כוח המבקשים טוען, שלא מקובל בעבירות המיוחסות למבקשים לעצור נאשמים במעצר בית מלא. ללא קשר לשאלת העבודה של כל אחד מהם הוא סבור, שאין הצדקה לפגוע בחירותו בגלל האישום התלוי ועומד נגדו בעבירות שאינן מן החמורות שבספר החוקים.
אשר לערובה הכספית טוען הסניגור, שמדובר בפועלים פשוטים, והסכום במזומנים, שבסופו של דבר הופקד בבית המשפט, מקורו בהלוואות קרובים, שבודאי אינם אשמים בדבר; ואין סיבה להכביד על המבקשים ועל משפחתם, כשמדובר בכתב אישום כפי שצורף לבקשה.
באת כוח המדינה מתנגדת להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, אולם היא מציינת, שאם יהיה מדובר במקום עבודה למי מן העצורים, לא תהיה התנגדות לשינוי תנאי המעצר באופן שיאשרו את העבודה.
אני מסכים עם הסניגור המלומד, שלא מקובל בעבירות מסוג אלה המפורטות בכתב אישום, כשלא מצטרף לזה נימוק נוסף, לעצור אנשים במעצר בית מלא. זאת פגיעה חמורה מאד בחירות הפרט. אך לפעמים אין ברירה. יש נסיבות, כמו נסיון להשפיע על עציר או נסיון לחזור על העבירה ודברים דומים, שמחייבות זאת. במקרה דנן אין אפילו טענה מן הסוג הזה. לי נראה, שבעבירות שבהן המבקשים הואשמו, במיוחד כשהרקע הוא מתיחות שהיתה בעיר מסויימת, ואולי היא עדיין קיימת שם אבל היא לא נמצאת במקום אחר, אין הצדקה לאמצעי דרסטי כל-כך כמעצר בית מלא. די לנו בכך שהמבקשים לא יהיו בנצרת, ששם מקום המתיחות.
אני מקבל את הערר במובן זה, שאני משנה את ההחלטה בדבר מעצר בית. אני קובע במקום זה תנאי מתנאי הערבות, שאיש משני המבקשים לא יכנס לעיר נצרת כל זמן שערבות זאת בתוקף, אלא לאחת משתי מטרות: הופעה בבית המשפט או פגישה עם עורך הדין מסאלחה או כל עו"ד אחר במשרדו.
אם מישהו מן המבקשים ימצא עבודה בעיר נצרת, הוא יפנה בבקשה לשנות את תנאי הערבות באופן שיאפשר לו את העבודה.
לא ראיתי מקום להתערב בתנאים הכספיים של הערבות וחלק זה בערבות נותר בעינו.
ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ט
(1.6.99).
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99034550.
T01