בש"פ 3462/99 רונן אלחרר נ. מדינת ישראל

זהו ערר על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים בת.פ. 40159/99, שהוגש נגדו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בכתב האישום מיוחסת לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות.

ב"כ העורר אינו חולק על העובדה, שהמתלוננת, אשה קשישה בת 82, נשדדה על ידי מאן-דהוא ב28.4.99- בקניון "גן העיר" בתל-אביב, אבל הוא טוען שתי טענות. הראשונה היא, שהיתה טעות בזיהוי. לדבריו, עדותה של המתלוננת כל כך לא ברורה לגבי שאלת הזיהוי, שאין לאמר שיש ראיות לכאורה נגד העורר. הטענה השניה היא, שאפילו אם בית המשפט יראה בעדותה זאת ראיה לכאורה, הרי שכבר אין בעיה של מסוכנות, שכן הקורבן של מעשה השוד כבר נתנה את עדותה בבית המשפט במסגרת עדות מוקדמת, ואין עוד מי שהעורר יכול להשפיע עליו. אשר למסוכנות באופן כללי, מצביע ב"כ העורר על כך, שהחל מ30.5.93- לא רשומות יותר הרשעות לחובתו של העורר, ולכן אין מקום להנחה שהוא מסוכן לציבור בדרך כלל.

אשר לטענה שאין ראיות לכאורה, מסתבר שב"כ העורר לא דק פורתא. אמנם, יכול להיות שיש סתירה פה ושם בעדותה של המתלוננת, אבל יש עדות מפורטת מאד מצד עדת תביעה בשם שולה קובר, שהיתה בחברתו של העורר והובילה את המשטרה למקום בו הוטמן התיק שנחטף בכח - ולמרות התנגדותה של המתלוננת - מידיה של המתלוננת. העדה הזאת, אם לא היתה עדת ראייה, היתה לפחות עדת שמיעה לצעקותיה של המתלוננת (וזאת אינה עדות מפי השמיעה). היא גם שמעה מהעורר דברים שיש בהם משום הודיה. לכן, הנושא של ראיות לכאוריות אינו נימוק להתערב בהחלטה של בית המשפט המחוזי.

אשר למסוכנות, השתכנעתי שקיים חשש של הטרדת העדה גב' שולה קובר, אשר אמרה מפורשות שהיא חוששת להתעמת עם העורר. בהקשר זה יש לציין, שהעורר הזה, אמנם לפני זמן רב מאד, כבר הורשע פעם בעבירה של הטרדת עד.

מה שנוגע לסכנה לציבור - הרי שמדובר בשוד אשה קשישה בת 82 בצהרי היום בקניון "גן העיר" בתל-אביב. מי שמסוגל למעשה כזה מעיד על עצמו, שהוא מסוכן לסוג מסויים של אוכלוסיה - לאוכלוסיה שזקוקה להגנת בית המשפט.

משום כך אינני חושב שבית המשפט המחוזי טעה כאשר החליט על מעצרו של העורר, ואני דוחה את הערר.