בש"פ 3469/99 דוד חזק נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט השלום בתל-אביב-יפו, המייחס לו עבירות של התפרצות וגניבה במספר אישומים. יחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט השלום, בסופו של דבר, דחה את הבקשה וקבע, שהעורר ישוחרר בחלופת מעצר, והיא שהייה בקהילה טיפולית לגמילה מסמים. בית משפט השלום (כב' השופט בכר) לא התעלם מן העובדה, שלעורר שורה של הרשעות קודמות, ומכך שהעבירות בתיק הנוכחי נעברו כאשר הוא נתון במבחן בקשר עם הרשעות קודמות, אבל בית המשפט השתכנע, שהרקע לעבירות הרכוש הוא התמכרותו של העורר לסמים. כן השתכנע, שהתקוה היחידה לפרוץ את "המעגל השוטה" בו נמצא העורר, כפי שכינה זאת בית המשפט, היא על ידי גמילה. מכיוון שהעורר התקבל כבר למוסד לגמילה, סבור היה השופט שראוי לאפשר את המשך הטיפול בחלופת המעצר האמורה.

המדינה לא רואה עין בעין עם השופט הנכבד והגישה ערר לבית המשפט המחוזי. ערר המדינה התקבל, ובית המשפט המחוזי (כב' השופט ישעיה) הגיע למסקנה, שאם חפץ העורר באמת בגמילה, הוא יכול לנסות ולהיגמל גם בין כותלי הכלא, ומכל מקום, עברו העשיר של העורר בעבירות רכוש מצביע על מסוכנותו ומצדיק השארתו מאחורי סורג ובריח גם טרם הורשע, כל זמן שהמשפט תלוי ועומד נגדו.

אינני רואה מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. צריך לקחת בחשבון שהעבירות בתיק זה נעברו בזמן שהעורר היה נתון בפיקוח קצין מבחן. הוא הפר את האמון שניתן בו ואין מקום לחזור ולשגות במתן אמון - על חשבון הציבור. אסור לשכוח, שבכל מקרה של 'מעידה', כפי שמכנים זאת, יש גם קורבנות למעידה הזאת. משום כך אני דוחה את הערר ומשאיר על כנה את החלטתו של בית המשפט המחוזי. פירוש הדבר, שהעורר יהיה נתון במעצר עד תום ההליכים נגדו בבית המשפט בתל-אביב בתיק ת.פ. 3566/99.