בש"פ 3473/01 מדינת ישראל נ. ציון כהן

1.בכתב האישום שהוגש על המשיב בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו יוחסו לו עבירות של מעשים מגונים ואינוס. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, נהג המשיב להציג את עצמו בכזב כרב וכבעל יכולת ריפוי וטיפול ונהג לקבל ל"טיפול" אנשים רבים, שסבלו ממצוקות שונות, רפואיות ואחרות. נאמר שם כי המשיב עשה את המעשים המיוחסים לו בארבע מתלוננות שאת הסכמתן השיג במרמה לגבי מהות העושה ומהות המעשה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ס' רוטלוי), בהחלטתו מיום 21.8.00, ציוה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. הערר על ההחלטה נדחה בהחלטתה של חברתי הנכבדה, השופטת ד' ביניש, מיום 10.9.00. משלא נסתיים משפטו תוך תשעה חודשים מבקשת באת כוח המדינה, בבקשתה שלפני, להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים.

2.כפי שמתברר הסתיימה פרשת ההוכחות והסיכומים ביום 5.3.01 ועתה ממתינים בעלי הדין לנתינתה של הכרעת הדין. לדעת באת כוח המדינה לא פגה מסוכנותו של המשיב ולפיכך יש להאריך את מעצרו לתקופה מוגבלת עד שתינתן הכרעת הדין. כנגדה טוען בא כוח המשיב כי הטעמים למעצרו של המשיב, כפי שפירטה אותם השופטת ד' ביניש, פסו ועברו מן העולם ואין הצדקה להאריך את מעצרו על פיהם. לענין זה הדגיש כי המתלוננות כבר העידו במשפט ואילו "מתלוננות פוטנציאליות" נוספות לא התגלו. לפיכך הציע כי המשיב ישוחרר בתנאים ובערובות עד שתינתן הכרעת הדין.

3.סבורני כי אין מנוס מהארכת תקופת המעצר כבקשתה של באת כוח המדינה. אכן, המתלוננות העידו, כך שהחשש להשפעה עליהן פחת, או שאינו קיים עוד, אולם התנהגותו של המשיב בעבר מעידה עליו שהוא עלול להמשיך ב"טיפוליו". כפי שציינה השופטת ד' ביניש "כוחו המיוחד של העורר להשפיע על אנשים לציית לו עלול להפיל קורבנות נוספות מן הציבור ואיני סבורה כי יעלה בידי המוכנים לערוב לעורר [המשיב - י' ט'] למנוע מן העורר להמשיך ב'טיפוליו'". גם לי נראה כי חשש זה עומד בעינו.

4.לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 8.5.01, או עד מתן פסק הדין במשפטו בת"פ 1114/00 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.