בש"פ 3492/09 מדינת ישראל נ. חוסאם אלבויראת

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיבים בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 2328-08-08 בבית המשפט השלום בנצרת (השופט ג' אזולאי ), לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

ביום 7.8.2008 הוגש נגד המשיב ונגד שלושה אחרים (להלן: הנאשמים האחרים ) כתב אישום לבית המשפט השלום בנצרת. כתב האישום ייחס למשיב עבירות של גניבת בקר, קשירת קשר לביצוע פשע, היזק בזדון, שחיטה שלא בבית מטבחיים ושחיטה שלא בנוכחות וטרינר. על פי הנטען בכתב האישום, קשר המשיב קשר עם הנאשמים האחרים לגניבת בקר מאחת ממכלאות הבקר שבקיבוץ עין השופט (להלן: המכלאה ). לשם מימוש הקשר, הגיע המשיב, יחד עם שניים מהנאשמים האחרים, למכלאה, בה שהו באותה עת 40 עגלים, ששווים הכולל כ-320,000 ₪ (להלן: העגלים ). השלושה חתכו את השרשרת של שער המכלאה, הוציאו את העגלים אל מחוץ למכלאה, ולאחר שחתכו את הגדר הסמוכה לאזור המכלאה, הובילו את העגלים אל אזור הסמוך לשכונת אל-ביאר שבאום אל פחם. עוד נטען בכתב האישום, כי למחרת אותו יום, שחט המשיב, יחד עם דודו, אחד מהנאשמים האחרים, ארבעה מהעגלים – שלא בבית מטבחיים ושלא בנוכחות וטרינר.

2.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהסכמת הצדדים, הורה בית המשפט על המשך מעצרו של המשיב, וזאת עד לקבלת תסקיר מעצר משירות המבחן. ביום 21.8.2008 ביקש שירות המבחן לדחות את מועד הגשת התסקיר, והצדדים הסכימו על דחיית הדיון בבקשה להארכת המעצר ליום 1.9.2008.

ביום 29.8.2008 הוגש תסקיר שירות המבחן לבית המשפט. מהתסקיר עולה כי המשיב מכחיש את מעורבותו במיוחס לו בכתב האישום, וטוען כי אמנם התבקש לסייע לדודו בשחיטת העגלים, אך לא ידע כי הם גנובים. שירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב למעצר בית בביתו, עם איזוק אלקטרוני.

ביום 1.9.2008 התקיים דיון בבקשה להארכת מעצרו של המשיב, והצדדים הגישו טיעון בכתב ביחס לבקשה. המדינה טענה, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, לרבות תפיסתו על ידי המשטרה במהלך שחיטת העגלים, איכוני הטלפון הנייד של המשיב באזור המתאים למסלול הובלת העגלים, והקלטות סמויות שבוצעו בין המעורבים הפרשה, במהלכן הם נשמעים מתאמים גרסאות. כן נטען, כי נוכח עברו הפלילי של המשיב, הכולל בין היתר הרשעה בעבירה של ניסיון לגניבת בקר, והעובדה כי ביצע את המיוחס לו אף שלחובתו שני מאסרים על תנאי בני הפעלה, לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר כלשהי לשם הגשמת מטרת המעצר. מנגד, טען בא-כוח המשיב כי עוצמת הראיות בתיק אינה מצדיקה את שלילת חירותו של המשיב, וביקש כי בית המשפט יאמץ את המלצות שירות המבחן ויורה על שחרורו של המשיב למעצר בית. בתום הדיון, הורה בית המשפט על המשך מעצרו של המשיב, עד למתן החלטה אחרת.

3.

ביום 14.9.2008 קיבל בית משפט השלום בנצרת (הנשיא ת' כתילי ) את בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, נוכח קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העובדות העיקריות המבססות את כתב האישום. כן נקבע, כי נוכח עברו הפלילי של המשיב, אופיים של המעשים המתוארים בכתב האישום, וקיומן של ראיות לכאורה להתארגנות ותכנון מוקדם, קיים חשש שהמשיב, כמו גם הנאשמים האחרים בפרשה, יסכנו את שלום הציבור ובטחונו. מכאן, סבר בית המשפט כי קיימת עילת מסוכנות המצדיקה את המשך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. כן נקבע, כי חלופות המעצר שהוצעו אינן יכולות להשיג את מטרת המעצר, וזאת נוכח עברו הפלילי של המשיב, חומרת המעשים המיוחסים לו, החשש מפני שיבוש הליכי משפט, והעובדה כי הערבים המוצעים לא הצליחו לפקח על המשיב, ולמנוע את מעורבותו בפרשה זו.

4.

ביום 27.11.2008 כפר המשיב בעובדות כתב האישום. ביום 24.3.2009, לאחר שלושה דיוני הוכחות במסגרתם העידו עדי התביעה, הודיעה המדינה כי סיימה את פרשת התביעה, ובית המשפט קבע מועד נוסף להוכחות. מועד זה נדחה פעמיים לבקשת בא-כוח המשיב. כיום, קבועים שני מועדים לשמיעת הוכחות בתיק, בימים 8.5.2009 ו-15.5.2009.

5.

ביום 26.4.2009 הגישה המדינה לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 7.5.2009, או עד למתן פסק הדין בתיק פ' 2328-08-08 בבית משפט השלום בנצרת, המתנהל בפני סגן הנשיא ג' אזולאי . לטענת המבקשת, מסוכנותו של המשיב היא רבה, ונלמדת מהמיוחס לו בכתב האישום, מחומר הראיות נגדו ומעברו הפלילי. לשיטתה, מסוכנות זו מתחדדת נוכח העובדה כי המשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו שעה שמאסרים על תנאי, בני הפעלה, תלויים ועומדים לחובתו. כן טענה המבקשת, כי העיכוב שנוצר לאחרונה בניהול התיק מקורו בשתי בקשות הדחייה שהגיש בא-כוח המשיב. עם זאת ציינה המבקשת, כי שני מועדי ההוכחות שנקבעו מעידים על כוונתו של בית המשפט קמא לסיים את שמיעת ההוכחות בתיק.

מנגד, טען בא-כוח המשיב כי ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב בדרך של חלופת מעצר, וזאת בשים לב להמלצת שירות המבחן, ולעובדה כי הנאשמים האחרים נמצאים במעצר בית חלקי – כאשר ההבדל היחיד בינם לבין המשיב הוא בעברו הפלילי של המשיב. לבסוף טען בא-כוח המשיב, כי להערכתו ההליכים בעניינו של המשיב לא יסתיימו בשתי הישיבות שנקבעו על-ידי בית המשפט, וכי התמשכות ההליכים בתיק היתה גם מטעמים שאינם קשורים במשיב.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. בחינת בקשה להארכת מעצר תיעשה בשים לב למכלול הנסיבות הרלוונטיות להתנהלות ההליך בעניינו של העצור, ותוך בחינה מחדש של האיזון בין ההגנה על חירות הנאשם לבין הטעמים התומכים בהמשך מעצרו. בענייננו, הורשע המשיב בעבר בשני תיקים, בהם יוחסו לו עבירות של תקיפת שוטר, ניסיון לגניבת בקר והתפרצות. עברו הפלילי של המשיב וחומרת המעשים המיוחסים לו, וכן העובדה כי ביצע את המיוחס לו שעה שעונשי מאסר על-תנאי תלויים ועומדים לחובתו, כל אלה מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, אשר מהווה עילה להמשך מעצרו. בכל הנוגע לראיות לכאורה, בא-כוח המשיב לא הצביע על כרסום שחל בראיות אלה, וככל שיש למשיב טענות ביחס לחפותו הרי שהן אינן מספיקות, בשלב זה של ההליכים, על מנת להטות את כף המאזניים לטובת שחרורו. בשים לב לכלל נסיבות העניין, ובהם גם העובדה כי העבירות המיוחסות למשיב היו ל"מכת מדינה" ומאופיינות בהתארגנות עבריינית, סבורה אני כי אין אפשרות להשיג את תכליות המעצר באמצעות חלופת המעצר. עם זאת, מצופה מבית המשפט קמא לעשות כמיטב יכולתו על מנת לסיים את ההליכים בעניינו של המשיב בהקדם, כך שלא יהיה צורך להאריך את מעצרו פעם נוספת.

אשר על כן, יוארך מעצרו של המשיב החל מיום 7.5.2009 בתשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק הדין בת.פ. 2328-08-08 בבית משפט השלום בנצרת, לפי המוקדם.