בש"פ 3493/00 מדינת ישראל נ. מיכאל פורטנוי

1.העורר הואשם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעבירת אינוס כלפי המתלוננת שהיתה אשתו ונתגרשה ממנו לפני כארבע שנים.

בבית המשפט המחוזי לא עלתה מחלוקת בדבר קיומה של תשתית ראייתית לביסוס האישום, וכן לא היה ספק בקיומה של עילת מעצר כנגד המשיב. עם זאת, לאחר קבלת תסקיר מעצר משירות המבחן החליט בית משפט קמא (כב' השופט הרטל) לאפשר למשיב להשתחרר בחלופת מעצר בדרך של מעצר בית מלא בהשגחת קרובי משפחה ותוך הגבלתו מליצור קשר כלשהו עם המתלוננת.

המדינה עוררת על החלטה זו של בית משפט קמא, ומבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בטענה העיקרית כי בנסיבות הענין אין בחלופת המעצר שנקבעה כדי לענות על הסיכון הצפוי מהמשיב כלפי המתלוננת ולכן אין בה כדי להשיג את תכלית המעצר.

2.בחנתי את נסיבות הענין ובאתי לידי מסקנה כי יש לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת מהטעמים הבאים:

כתב האישום מייחס למשיב עבירה של אינוס כלפי גרושתו שאלה עיקריה:

המשיב הגיע לבית המתלוננת למרות בקשתה שלא יגיע לשם, ואיים עליה כי אם לא תחזור אליו יהרוג אותה ואת בנה. בהמשך, הוציא המשיב סכין שהיה ברשותו והעבירו על צוואר המתלוננת תוך שהוא מסביר כי "על אונס יקבל 8 שנים ועל רצח מספר שנים יותר". לאחר מכן הפשיט המשיב את בגדי המתלוננת והניח את הסכין על בטנה והעבירו על גופה תוך שהוא שואל היכן נמצא הכבד שלה והיכן נמצא לבה. לאחר מכן, ביצע בה מעשה אונס תוך הפעלת אמצעי לחץ ואיומים בסכין.

עובדות האישום כשהן לעצמן הן בעלות יסוד של חומרה מיוחדת וחברו בהם יסודות של עבירות מין במשולב עם איומים קשים לשלומה הפיסי ולחייה של המתלוננת.

מתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב לבית משפט קמא עולה כי בין בני הזוג קיימת מערכת יחסים רגשית עזה ומסובכת שיש בה תהפוכות ותלות, והם חיים יחדיו ונפרדים לסירוגין כאשר קו של אי יציבות קיצוני מאפיין את יחסיהם. נאמר בתסקיר, בין היתר, ביחס למשיב (עמ' 3):

"התרשמנו כי קימת תלות רגשית ונפשית במתלוננת ועדיין יש רגשות עמוקים כלפיה ועלול להיות מצב בו מיכאל יהיה מעונין ליצור עמה קשר מסוג כלשהו...".

חומרת העבירות המיוחסות למשיב, בצירוף הנתונים שהובאו אודות מערכת היחסים המתמשכת, הקשה והבעייתית בינו לבין המתלוננת מעמידים סיכון של ממש להישנות מעשים חמורים כלפיה העלולים אף להגיע כדי סיכון חיים. אין מדובר כאן במצב של מסוכנות נאשם אשר מיוחסת לו עבירה נקודתית - חמורה ככל שתהא - המתמקדת בנסיבות ספציפיות של זמן ומקום, אשר סביר להניח שכמוה לא תישנה. למסוכנות מסוג כזה ניתן, בנסיבות מתאימות, למצוא חלופת מעצר אשר יהא בה כדי לנטרל את גורם הסיכון לציבור מפניו של הנאשם.

לא כזו היא העבירה שבפנינו. מדובר כאן בעבירה חמורה המתאפיינת בהיותה חלק ממערכת יחסים בינזוגית סבוכה שנילווים לה רגשות ויצרים עזים, לעיתים בלתי נשלטים. מערכת כזו אינה מתחילה בטרם המעצר ומסתיימת עם הטלתו או עם שחרורו, אלא היא עשויה להימשך גם הלאה ולהטיל מוראה על בני הזוג ועל סביבתם. היא עלולה לגרור בעקבותיה מעשים חסרי שליטה בלא בקרה עצמית ובלא חשבון, כאשר גם תנאי שחרור ומורא אכיפת החוק לא בהכרח ישימו להם סייג ורסן.

בנסיבות אלה ענין לנו עם מסוכנות נאשם בעלת אופי מיוחד אשר חלופת מעצר לא תמיד תוכל לה, והיא לא בהכרח תענה לתכליות ההגנה על הקרבן הפוטנציאלי שהמעצר נועד להשיג.

מסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננת ברורה על פניה. נסיבות האירוע המתוארות באישום שעליהן לא היתה מחלוקת הן לא רק קשות כשלעצמן אלא גם מאיימות ומפחידות באשר לגורלה של המתלוננת בעתיד באם המשיב ישוחרר ממעצרו. חלופת מעצר במיקום כזה או אחר תחת פיקוח חברים או בני משפחה לא תספק תשובה נאותה כל עוד החיכוך והתלות בין המשיב למתלוננת נמשכים ועלולים להביא למעשים קשים של הפרת חוק.

במצב הדברים כפי שתואר, האפשרות כי יישנו מעשים קשים ומסוכנים כדוגמת אלה המהווים בסיס לאישום איננה מופרכת. קשה לראות בחלופת המעצר כאן משום בסיס בטוח ומעורר אימון. מציאות כזו אינה מצדיקה העמדת שלומה של המתלוננת במבחן יומיומי כאשר המשיב חפשי ולו במעצר בית, ואין להטיל אחריות לקיומו של סיכון כגון זה ולתוצאות הרות אסון העלולות להתלוות אליו על שכמה של מערכת אכיפת החוק.

נוכח הדברים האמורים, אין מנוס מלהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וכך אני מחליטה.