בש"פ 3501/10 אדוארד קונין נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' כוחן), אשר קבעה את תנאי השחרור ממעצרו של העורר ודחתה את הבקשה להפחתת סכום ההפקדה במזומן והעמדתו על סך של 10,000 ש"ח. הערר מופנה כנגד דחיית בקשתו של העורר להפחתת סכום ההפקדה.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, שלוש עבירות תיווך לסחר בבני אדם וכן זיוף בנסיבות מחמירות.

2.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי (השופט ג' נויטל) קבע, כי העורר יישאר במעצר עד להחלטה אחרת תוך שהוא מורה לאפשר לעורר לקבל ציוד אישי בבית המעצר על מנת לדאוג לצרכיו הבסיסיים נוכח מחלת ניוון שרירים קשה וקוצר נשימה ממנה סובל העורר ובשלה הוא מרותק לכסא גלגלים. משהתברר, כי בשל מחסור במיטות פנויות במר"ש לא קיימת אפשרות לספק לעורר טפול סעודי הולם, נעתר בית המשפט והורה על שחרורו ל"מעצר בית" בבית אחותו.

3.

המשיבה הגישה בקשה לעיון חוזר לאחר שהתפנתה מיטה במר"ש ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו לאחר שהעורר היה משוחרר במשך תקופה של כשבועיים ימים.

4.

בתום תשעה חודשים מיום מעצרו, קיבל בית משפט זה (כב' השופט א' גרוניס) את הבקשה להארכת מעצרו של העורר בתשעים ימים נוספים מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים. בתום התקופה האמורה, הוגשה בקשה שנייה להארכת מעצרו של העורר בתשעים ימים נוספים. בית משפט זה (כב' השופט ח' מלצר) בהחלטה מפורטת מצא, כי קיימים מספר שיקולים המובילים למסקנה כי יש לשחרר את העורר לחלופת מעצרו בהם המכשלות והעיכובים בהתקדמות ההליך, מצב בריאותו הקשה של העורר, הצורך בהשגחה תמידית כמו גם העובדה שאשתו שוחררה ממעצר והיא אחראית לטיפול בבנם החולה. כל אלה בצורה מצרפת כלשונו, הובילו למסקנה כי יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר בית מוחלט בבית אחותו. בית המשפט פרט את תנאי השחרור אחד לאחד ובהם הפקדה במזומן בסך 20,000 ש"ח. בסיפא להחלטה נאמר: "השחרור יתבצע במזכירות בית המשפט המחוזי לאחר קיום כל התנאים הנ"ל הנדרשים לשחרור ועד למימושם ישאר המשיב במעצר. לצורך כך מוצא בזאת צו מעצר שתוקפו יפוג ביום שיתקיימו כל התנאים הנדרשים לשחרור כנ"ל, ובכל מקרה לא יאוחר מתאריך 25.6.10, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 4046/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם".

ההחלטה ניתנה ביום 28.3.10. עד היום העורר לא שוחרר ממעצרו.

5.

מסתבר בדיעבד, כי ביום 1.4.10 הוגשה על ידי בא כוח העורר בקשה דחופה להקלה בתנאי השחרור, בין היתר, להפחית את סכום ההפקדה למחצית. בית משפט זה הורה, כי ההקלות המתבקשות יובאו לדיון בפני בית המשפט המחוזי, אשר יחליט בבקשה.

באת-כוח המשיבה לא התנגדה לשינוי מקום מעצר הבית, ולא להחלפת המפקחת שנקבעה על ידי בית המשפט. עם זאת, התנגדה להפחתת סכום ההפקדה, שכן הבקשה הוגשה טרם יבשה הדיו על החלטת השחרור של בית המשפט. וכן טענה כי

בעת המעצר נתפס ברשותו סכום כסף של 100,000 ש"ח וכן רכב משנת יצור 2009 אשר הוחזרו לעורר ואשר אינם מתישבים עם סכום ההפקדה.

6.

ביום 12.4.10 החליט בית המשפט המחוזי להקל בתנאים ולהתאימם לבקשת העורר למעט הבקשה להקטנת סכום ההפקדה אותה דחה בית המשפט.

מכאן הערר שבפניי.

7.

באת כוח העורר חזרה ופרטה את השתלשלות ההליכים, הדגישה את נסיבותיו האישיות של העורר, מחלתו הקשה ואי יכולתו לגייס הסכום הדרוש לשחרורו.

מאז יום מתן ההחלטה לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, עשתה המשפחה כל שלאל ידה כדי

לגייס את סכום הכסף במזומן, אך כל מאמציה לא נשאו פרי. מצבה הכלכלי של המשפחה התדרדר, האם נתונה אף היא במעצר בית, מטפלת בבן החולה אף הוא בניוון שרירים ואינה רשאית לצאת לעבוד. מאז מעצרו לא מקבל העורר קצבה מהבטוח הלאומי וכל הכסף שנתפס הוקדש לצרי המשפחה והוצאות הגנה.

בשל הנסיבות המיוחדות חוזרת באת כוח העורר ומבקשת להפחית את סכום הערבות לשחרורו של העורר ולהעמידו על סכום של 10,000 ₪.

8.

באת כוח המדינה ביקשה להחזיר הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שתונח בפניו התשתית המתאימה לעניין מצבו הכלכלי של העורר ויכולתו או אי יכולתו לשאת בסכום הערבות שבית המשפט הורה לו להפקיד.

היא חזרה על הטיעונים שהובאו במסגרת תגובת המשיבה, כפי שהובאה בפני בית המשפט המחוזי, בהדגישה את הכספים הרבים שנתפסו בביתו ואת המכונית החדשה שנתפסה ברשותו והוחזרה לו.

9.

בחנתי את טיעוני הצדדים על רקע נסיבות העניין. אני מסכימה עם עמדת המדינה כי ראוי היה שהנושא יתברר בפני הערכאה הדיונית שאמורה לפחות לבחון את התשתית הרלבנטית לעניין והיה מקום שהדבר יעשה בטרם הכרעה. הקביעה מהו היקף ההפקדה העונה על האיזונים הנדרשים איננה קלה, ומצבו האמיתי של העורר מחייב בירור מכלול הנתונים. עם זאת, באתי לידי מסקנה שלא להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי ולבוא לקראת העורר ולהפחית את סכום ההפקדה הכספית וזאת מהטעמים הבאים:

1.

בית משפט זה (כב' השופט ח' מלצר), הורה עוד ביום 28.3.10 על שחרורו של העורר למעצר בית בתנאים על בסיס תצרף של נימוקים שבהצטרפם יחד הביאו להחלטה זו.

2.

מצבו הבריאותי הקשה של העורר, ועל כך לא יכולה להיות מחלוקת, מכביד מאוד והופך את הימצאותו בכלא לכמעט בלתי אפשרית. הישארותו בכלא מאז החלטת השחרור (28.3.10) למרות יכולתו להשתחרר עשויה לחזק את טענתו באשר לחוסר מסוגלותו הכללית.

3.

מצבו הכלכלי האמיתי של העורר אינו נהיר במלואו לבית המשפט, אולם החזרתו לבית המשפט המחוזי ולדיונים נוספים והבאת ראיות בעניין עשויים לקחת זמן

מעבר לתום הארכת המעצר הנוכחית שתוקפה יפוג ביום 25.6.10 כפי שנקבע על ידי השופט מלצר בהחלטתו.

על יסוד האמור אני מחליטה:

הערר יתקבל במובן זה שסכום ההפקדה במזומן שהוטל על העורר להפקידו כתנאי לשחרורו ממעצר עד תום ההליכים יעמוד על 10.000 ₪ במקום 20.000 ₪ כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט.