בש"פ 3514/16 בש"פ 3514/16

לאחר ששמעתי את טיעוני באי כוחם של הצדדים, השתכנעתי שלא נפלה שגגה כלשהי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד מיום 19.4.2016, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בבואו להכריע בעניין שבנדון הביא בית המשפט המחוזי בחשבון, בין היתר, את השיקולים הרלבנטיים שלהלן: עברו הפלילי המכביד של העורר (בין השנים 2012-2008), הכולל הרשעות בעבירות סמים; העובדה שביצע את המעשים המיוחסים לו חרף קיומו של מאסר מותנה בר הפעלה; התרשמותו של שירות המבחן כי העורר ממזער את הבעייתיות בהתנהגותו ואת עובדת התמכרותו לסמים, כי קיימים אצלו עיוותי חשיבה, כי הליך שיקומי-טיפולי שעבר בשעתו לא מנע שובו לעולם הסמים, כי הוא סירב לסיוע של גורם מקצועי, כי מדובר באדם אימפולסיבי המתקשה לדחות סיפוקים מידיים ומתקשה להסתגל למסגרות ולגבולות; וכן את הערכת שירות המבחן כי נשקף מהעורר סיכון גבוה להישנות ביצוע עבירות סמים, וכי ספק אם יוכל להתמודד עם תנאים מגבילים לאורך זמן (זאת לצד הערכת השירות כי לא יהיה ביכולתם של המפקחים המוצעים כדי להפחית מרמת הסיכון הנשקפת מהעורר).

בנסיבותיו הפרטניות של העורר אין להתפלא ששירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת או למעצר בפיקוח אלקטרוני.

איני סבור כי יש ליתן משקל של ממש לטיעונים שנשמעו, מכאן ומכאן, בשאלת המעצר הלא חוקי. בנוסף, איני מוצא שיש ליחס, לצורך הערר דנן, חשיבות מיוחדת לטיעוני בא כוח העורר בהתייחס לכך שחברו של העורר –רובי אסולין – הודה בחקירתו בכך שמכר לעורר סמים על רקע "שימוש חברי בסמים", ולכך שלא הוגש נגדו כתב אישום בגין סחר בסמים. עוד אציין כי אין בכך שהמשטרה לא בדקה את הטענה לפיה מקור הכסף שנתפס ברשות העורר (בסך 10,500 ש"ח) ממכירת בגדים בדוכן שאותו הוא מפעיל בשוק הכרמל, כדי לשנות לצורך ההכרעה בערר דנן.

הערר נדחה איפוא.