בש"פ 3521/05 אלכסנדר קוגן נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן) בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 4052/05. על-פי כתב האישום שהוגש בתיק זה נגד העורר ונגד שניים אחרים (להלן: לוקיאנקו ו דוליה ), היו העורר ולוקיאנקו, שניהם חיילים בשירות סדיר, מעורבים בקטטה שהתפתחה במועדון "הזברה" בקרית-אתא, ובעקבותיה הוצאו מן המקום על-ידי מאבטחי המועדון, תוך שימוש בכוח. בשעות הבוקר המוקדמות חזרו העורר ולוקיאנקו למועדון. לוקיאנקו היה מצוייד בנשקו האישי, רובה M-16 צה"לי, ודרש בצעקות לקבל את שמות המאבטחים שהשתתפו בארוע, אך מבוקשו לא ניתן לו. מאוחר יותר, השיגו העורר ולוקיאנקו את מספר הטלפון של אחד מן האחראים על האבטחה במועדון, יאן טרכטנברג (להלן: המתלונן ), ובשיחות טלפוניות שקיימו עימו דרשו כי ייפגש עימם על מנת "לסגור את העניין". המפגש התקיים בגן ציבורי בקרית-חיים, ואליו הגיעו העורר, לוקיאנקו וכן דוליה שהצטרף אליהם. העורר ולוקיאנקו היו מצויידים ברובי M-16 צה"ליים, שהוחזקו על-ידם מתוקף שירותם הצבאי. אך בניגוד ללוקיאנקו, לא היו כדורים במחסנית שהביא איתו העורר, משום שהוא דאג להוציא את הכדורים מן המחסנית בטרם בא למקום. דוליה הגיע למקום ללא נשק כלל. המתלונן מצדו הגיע לגן הציבורי כשהוא מלווה באנשים נוספים ועל-פי בקשת לוקיאנקו התרחקו הוא והמתלונן מן החבורה, על-מנת לשוחח ביחידות. סמוך לאחר מכן, תוך כדי ויכוח שהתפתח בין השניים, ירה לוקיאנקו קליע מנשקו ופגע בירכו של המתלונן. כתוצאה מן הירי נפגע אחד העורקים ברגלו של המתלונן והוא הובהל במצב קריטי לבית-החולים, שם נותח. מיד לאחר הירי ברח דוליה מזירת הארוע. בשל מעשים אלה, מיוחסת לעורר, ללוקיאנקו ולדוליה עבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה נגד השלושה בקשה לעוצרם עד תום ההליכים. באשר לדוליה, הושגה הסכמה לפיה שוחרר בתנאים מגבילים של "מעצר בית מלא" וערבויות שונות ואילו באשר לעורר וללוקיאנקו הורה בית-המשפט כי ייעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, בקובעו כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה להרשעתם בעבירה המיוחסת להם, ובקובעו עוד כי מתקיימת לגביהם חזקת מסוכנות, בשל השימוש שנעשה על-ידם בנשק חם המקימה לגביהם עילת מעצר שלא נסתרה. בית-משפט קמא הוסיף וקבע כי קיים חשש של ממש שחלופת מעצר לא תעקר את מסוכנותם והדגיש כי אך כפסע היה בין פציעתו של המתלונן ובין קיפוח חייו ממש. כן הדגיש בית המשפט את העובדה כי לוקיאנקו והעורר הונעו מתוך רצון לנקום את "כבודם האבוד" וכי אף בכך יש כדי להעצים את רמת מסוכנותם.

4.בערר שבפני מלין העורר על קביעותיו אלה של בית-משפט קמא וטוען כי בית המשפט לא ייחס את המשקל הראוי לכך שהגיע לזירת הארוע ללא כדורים במחסנית, ולגישתו מעיד הדבר כי לא היתה לו כוונה לפגוע באיש. העורר מוסיף וטוען כי היה מנותק מארוע הירי, שהתרחש לאחר שלוקיאנקו והמתלונן התרחקו מן החבורה. עוד טוען העורר כי נוכח שחרורו של דוליה בתנאים מגבילים, ונוכח החלק הקטן שנטל אף הוא, בדומה לדוליה, בארוע, לא היה מקום להפלותו לרעה לעומת דוליה ולהורות על מעצרו. לבסוף, טען העורר כי יש מקום ליתן בו אמון נוכח גילו הצעיר, נוכח עברו הנקי ונוכח העובדה כי בעת שהתרחש הארוע שירת בצה"ל כחייל קרבי. לחלופין, טוען העורר כי מן הראוי לקבל תסקיר של שירות המבחן בעניינו על-מנת שתינתן הדעת להשלכות שתהיינה למעצר ממושך עליו.

5.לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה, ולא בלי התלבטות, הגעתי לכלל מסקנה כי בטרם אכריע בעניין המעצר עליו הורה בית-משפט קמא, מן הראוי לקבל תסקיר של שירות המבחן בענייננו של העורר, כעתירתו החלופית. זאת הן בשל גילו הצעיר ועברו הנקי והן בשל הפער הקיים, לכאורה, בין המעשים המיוחסים ללוקיאנקו למעשים המיוחסים לעורר. שירות המבחן מתבקש אפוא להגיש עד יום 21.4.2005 תסקיר בענייננו של העורר. דיון נוסף בערר יתקיים ביום 21.4.2005 בשעה 16:30, לאחר קבלת התסקיר.