בש"פ 3521/09 מדינת ישראל נ. מוחמד (חמודה) אבו סרארי

לפניי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק-הדין בתפ"ח 1043/08 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים א' שוהם, י' שבח וש' ברוך ), לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

ביום 6.5.2008 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח בכוונה תחילה וחבלה בנסיבות מחמירות (להלן: כתב האישום ). על פי הנטען בכתב האישום, בלילה שבין יום 11.4.2009 לבין יום 12.4.2008 נפגש המשיב עם ארבעה מחבריו, והללו שתו יחדיו לשוכרה. בשלב מסוים הוחלפו דברי עלבון בין אחד החברים, עימאד אבו-סרארי, לבין חבר אחר, מוחמד משראווי (להלן: המנוח ), שלאחר מכן עזב את המקום. בסביבות השעה 01:30 חזר המשיב אל ביתו בתל-אביב. המשיב שוחח עם חבר אחר מהקבוצה, איימן סעדה (להלן: איימן ), וביקש ממנו לדאוג כי המנוח יגיע בחזרה למקום בו שהתה החבורה קודם לכן. עקב כך, בסביבות השעה 03:00 הסיע חבר אחר מהקבוצה, יוסף אבו שיהאב, את המנוח למקום בו שהה המשיב. בהגיעם סמוך למקום המפגש, התקרב המשיב אל הרכב בו ישב המנוח, ושלף אקדח. איימן רץ אל עבר המשיב בניסיון למנוע את הירי, נאבק עמו ואף הצליח להוציא את האקדח מידיו. המשיב הצליח לחלץ את האקדח מידיו של איימן, אף שהוא עצמו נפצע בידו. לאחר מכן, כשהאקדח בידו, התקרב המשיב בשנית לרכב בו ישב המנוח, וירה ממרחק של כמטר אחד שני כדורים לכיוון חזהו של המנוח. יריות אלה גרמו למותו של המנוח. עוד נטען בכתב האישום, כי במהלך הירי התקרב איימן אל הרכב בניסיון להציל את המנוח. בתגובה, ירה המשיב גם לעברו. הכדור שירה המשיב לעבר איימן חדר אל כתפו הימנית, ויצא מגבו. בעקבות הפציעה נזקק איימן לאשפוז בבית החולים, אשר כלל ניתוח וטיפולים נוספים. לאחר הירי, נמלט המשיב מהמקום ולאחר מכן פונה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, התבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, לרבות אמרותיו המוקלטות של איימן, הודעותיהם של עדים רלוונטיים נוספים, סתירות שנתגלו בין גרסת המשיב לבין חומר הראיות שנאסף ותעודות רפואיות. כן נטען בבקשה, כי חומרתם וטיבם של המעשים נשוא כתב האישום, יחד עם עברו הפלילי של המשיב הכולל הרשעה בעבירה של התפרצות, מעידים על המסוכנות הנשקפת מן המשיב, המהווה עילה למעצרו עד לתום ההליכים. ביום 8.7.2009 נעתר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' נויטל ) לבקשת המעצר, וזאת בהסכמת בא-כוח המשיב.

3.

ההליכים בעניינו של המשיב התעכבו מספר פעמים עקב בקשות דחייה מטעם ההגנה, שהוגשו לצורך הסדרת עניין ייצוגו של המשיב ולימוד החומר. ביום 2.12.2008 החלה שמיעת הראיות בעניינו של המשיב. עד היום התקיימו ששה מועדי הוכחות בהם נשמעו עדי התביעה, וכן ישיבת גישור שלא נשאה פרי. נכון לעת הזו, קבועים שני מועדי הוכחות נוספים לימים 1.7.2009 ו-8.7.2009, וכן נקבעה ישיבת תזכורת ליום 14.5.2009, לשם צמצום הצורך בשמיעת עדי תביעה נוספים.

4.

בטיעוניה בפניי, טוענת המבקשת כי יש להאריך את מעצרו של המשיב נוכח מסוכנותו הברורה, כפי שזו עולה מחומר הראיות נגדו ביחס למעשים המיוחסים לו בכתב האישום. לטענת המבקשת, מסוכנות זו מתחדדת נוכח העובדה כי המשיב המשיך בתוכניתו להמית את המנוח בנחישות רבה, וחרף ניסיונו של איימן להניא אותו מלעשות כן. בנוסף, טוענת המבקשת כי קיים חשש מובנה להימלטות המשיב מאימת הדין ולשיבוש הליכי משפט, במידה וישוחרר ממעצר. לבסוף טוענת המבקשת, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, כי ההליכים בעניינו של המשיב מתקדמים ביעילות ובמהירות, והעיכובים שחלו בשמיעת התיק נבעו מבקשות הדחייה שהוגשו על ידי ההגנה.

מנגד, מבקש בא-כוח המשיב כי נורה על הגשת תסקיר, אשר יבחן את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. לטענתו, המשיב מכחיש את ביצוע העבירה, וקיימים בקיעים בחומר הראיות אשר יש בהם כדי להטיל ספק באשמתו. כן טוען בא-כוח המשיב, כי לא ניתן לתת אמון בעדותו של איימן, שהינו עד הראיה היחיד לאירוע, וזאת מכיוון שהיה שיכור בזמן קרות האירוע נשוא כתב האישום, והתחמק ממתן תשובות לשאלות שהופנו אליו. בנוסף, טוען בא-כוח המשיב כי חומר הראיות מעלה שאלות משפטיות ופורנזיות הטעונות ליבון, ושאף בהן יש כדי להטיל ספק באשמתו של המשיב. לבסוף טוען בא-כוח המשיב, כי נוכח ריבוי העדים בתיק שמיעת ההוכחות תארך עוד זמן רב, וגם מסיבה זו יש להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר – כאשר עברו הפלילי הדל של המשיב תומך במסקנה זו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. בנסיבות המקרה שלפניי, אין ספק בדבר מסוכנותו הרבה של המשיב, המקימה עילה למעצרו. מסוכנות זו נלמדת הן מהעבירות המיוחסות למשיב – רצח בכוונה תחילה וחבלה חמורה, והן מנסיבות ביצוע העבירה. בכל הנוגע לטענות המשיב ביחס לראיות לכאורה נגדו, הרי שאין בהן כדי להוות עילה לשחרור המשיב ממעצר בשלב זה, וזאת בשל המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. על כך יש להוסיף את התנהלות ההליך בעניינו של המשיב, אשר מתקדם באופן משביע רצון וללא עיכובים. לפיכך בהתחשב בשלב בו נמצא ההליך המתנהל נגד המשיב, ובשים לב לכלל נסיבות העניין, וכן בהתחשב בעבירה המיוחסת לו שבוצעה על פי הנטען באכזריות תוך תכנון וירי המכוון לחזהו של הקרבן, איני סבורה כי ניתן להשיג את תכלית המעצר על דרך של חלופה. מטעם זה גם לא ראיתי להורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

יש להניח כי בית המשפט יעשה כל מאמץ לקדם את שמיעת הראיות ולסיימה בתקופת הארכת מעצר.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך החל מיום 6.5.2009 בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1043/08 בבית משפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים א' שוהם , י' שבח

ו ש' ברוך ), לפי המוקדם.