בש"פ 3521/19 מדינת ישראל נ. רונאל פישר

1.

בית המשפט המחוזי בירושלים הודיעני כי ביום 23.5.2019 חייב את המשיב (הנאשם 2 בת"פ 28759-05-15) בקנס בסך 1,000 ש"ח בשל הפרעתו לדיון שהתנהל בפני בית המשפט (להלן: הקנס ). עוד הורה בית המשפט קמא בהחלטתו כי ככל שלא ישולם הקנס בתוך 30 יום ייאסר המשיב למשך שלושה ימים.

2.

המבקשת (המאשימה בת"פ 28759-05-15) הודיעה ביום 30.5.2019 כי היא מבקשת שבית משפט זה לא יתערב בקנס שהוטל על המשיב. ביום 2.7.2019 הודיע המשיב כי הוא ביקש מבית המשפט קמא את עיכוב ביצועו של הקנס במספר חודשים. בהמשך, ביום 23.7.2019, נתן בית המשפט קמא החלטה המורה על עיכוב ביצוע תשלום הקנס עד להחלטה אחרת. ביום 11.10.2020 הודיע המשיב כי בדיון שהתקיים ביום 21.9.2020 ביקש מבית המשפט קמא לבטל את הקנס, בעוד המבקשת התנגדה הן לביטול הקנס והן לעיכוב ביצועו. ביום 15.11.2020 קבע בית המשפט כי בקשות הצדדים בעניין הקנס תידונה לאחר סיום עדותו של אחד מעדי התביעה.

3.

ביום 15.12.2020 הורה בית המשפט קמא על התניית תשלום הקנס בכך שהמשיב "לא ישוב ויפריע לדיוני בית המשפט כאמור בסעיף 72 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984". בית המשפט פירט כי החלטתו זו ניתנה נוכח "אופיו המתמשך של ההליך [...] ולאור האופן שבו הדיונים התנהלו בתקופה האחרונה", וכן בשים לב לכך שהסמכות להטיל קנס היא כלי ניהולי שמטרתו היא שמירה על יעילות הדיון ועל מעמדה של הרשות השופטת.

4.

נוכח החלטתו של בית המשפט קמא בדבר התניית הקנס שהוטל על המשיב, הרי שההליך דנן התייתר ואני מורה על מחיקתו. יובהר כי אין בכך כדי לפגוע בזכויות הצדדים, וטענותיהם בנושא הקנס שמורות להם.