בש"פ 3527-24 בש"פ 3527-24

1.נגד המבקשת הוגש כתב אישום המונה 10 אישומים, ובו יוחסו לה שורת עבירות בגין מעשי הונאה שבוצעו על ידה לכאורה. בהחלטתו ב-מ"ת 70413-07-23 מיום 21.4.2024, בית משפט השלום בטבריה (סגנית הנשיא ד' נסאר) הורה על ביטול מעצר הבית שבו שהתה המבקשת, וכן דחה בקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המשיבה באותו היום שלא במעמד הדיון. במסגרת ההחלטה מושא הבקשה שלפניי, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט השלום, כאשר דיון בערר המשיבה לגופו נקבע ליום 30.4.2024.

2.מכאן הבקשה שלפניי, בה נטען, בין היתר, כי מתעוררות סוגיות עקרוניות בדבר האפשרות לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע בהיעדר אחד הצדדים, כמו גם ביחס לתנאים שבהם בית המשפט רשאי לעכב את ביצועה של החלטה שכבר נכנסה לתוקפה. כן נטען כי ההחלטה מושא הבקשה פוגעת בזכויות המבקשת באופן שמצדיק מתן רשות לערור. המשיבה בתגובתה מתנגדת לבקשה בהפנותה להוראות סעיפים 55 ו-57 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

3.דין הבקשה להידחות. בקשת רשות לערור על החלטה בעניין מעצר תינתן בצמצום ובמקרים שבהם מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של המבקש, או בנסיבות המעלות חשש ממשי כי נגרם לו עיוות דין (בש"פ 1665/24 מלניקוב נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (10.3.2024)). הדברים אמורים ביתר שאת בבקשות לערור על החלטת ביניים (ראו והשוו: בש"פ 7266/23 פלוני נ' משטרת ישראל, פסקה 6 (11.10.2023)). בשים לב לכך שהדיון לגופו של ערר המשיבה קבוע לעוד מספר ימים, ובהתחשב בעובדה שסנגור המבקשת נכח בדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי (ראו לעניין זה סעיף 57 לחוק המעצרים) – הבקשה שלפניי אינה באה בגדרי מקרים חריגים אלה.

4.הבקשה נדחית אפוא.