בש"פ 3530/97 נואף בן עטא חסן נ. מדינת ישראל

העורר נעצר עד תום ההליכים על פי החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, כבוד השופט ס' ג'ובראן. על פי כתב האישום שהוגש נגדו מואשם הוא בהחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי (הירואין במשל 480.37 גרם נטו), סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה בלתי זהירה ונהיגה הגורמת נזק לרכוש.

טענתו של הסניגור המלומד מתמקדת בכך שהשופט קמא הציב רף ראיות שאינו עולה בקנה אחד עם זה שהותווה על ידי הפסיקה, והסתפק בחשדות במקום בראיות לכאורה, הדרושות לצורך העמדת עילה למעצר.

שמעתי את טענות באי כח הצדדים, עיינתי בחומר שהוגש ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות שיוחסו לעורר.

אכן, ענין לנו בראיות נסיבתיות. אלא שבדיקת ראיות אלה מוליכה למסקנה כי קיימת סבירות גבוהה שעל פי ראיות אלה יורשע העורר בדין.

העורר נהג במכונית באזור סאסא. במהלך נסיעתו עצר הוא את רכבו, אליו נכנס אדם אחר שהחזיק בידו חבילה. התנהגותו של העורר, מסלול נסיעתו וכניסת האחר עם החבילה לרכבו, עוררו את חשדם של אנשי משטרה שנמצאו אותה עת בכלי רכב באזור, ואלה רדפו אחריו כאשר הראשונה שבין המכוניות היתה מצוידת בפנס כחול - כשהעורר נמלט מרודפיו, התנגש במכוון באחת ממכוניות השוטרים כשהוא מנסה להסיטה מן הכביש ותוך כדי המשכת נסיעתו נפתחה דלת המכונית, נזרקה חבילת הסם על ידי הנוסע האחר אל מחוץ למכונית ונתפסה על ידי המשטרה. בסופה של דרך נעצרה המכונית ושני נוסעיה נמלטו כאשר השוטרים דולקים אחריהם. העורר נתפס.

החזקת הסם במכונית יוצרת חזקה עובדתית שהעורר ידע על המצאות הסם במכונית וקושרת אותו לסם זה. מסלול הנסיעה של העורר, שנצפה באקראי על ידי שוטרים שהיו במקום שלא למטרה זו, היה מסלול מחשיד ומתמיה. העורר ירד מהכביש הראשי לכביש המוביל לדיר צאן ומשם יצא שוב לכביש, מאותו כיוון יצא אחר כך האחר. הוא נהג באיטיות בכיוון המוביל לגדר המערכת ואסף את האחר שהחזיק בחבילת הסם.

לכאורה, אין הסברו של העורר מהווה תשובה לראיות נסיבתיות אלה. ההסבר לפיו

"אחר" נאסף בצורה תמימה, כשהוא ממתין בצד הדרך עם חבילת סם בכמות גדולה בידו, אינה מתקבלת על הדעת לא מבחינתו של האחר וגם לא מבחינתו של העורר, ומצביעה לכאורה על פי הגיונם של דברים על מפגש מתואם. אופן הנסיעה ומסלולה, ההמלטות המבוהלת, הנסיון להסיט רכב משטרתי שעליו פנס כחול מן הכביש, וההמלטות שלאחר מכן, כל אלה מצביעים על מצוקה גדולה בה היה שרוי העורר, שהביאה אותו לנסות לחמוק מזרועות החוק.

ההסבר לפיו "האחר" איים עליו בסכין אינו מתיישב עם ההתנהגות הכללית מתחילת הדרך ועד סופה. מה עוד שאילו כך היה, היה צפוי שהעורר יבקש עזרה ומקלט מהרכב המשטרתי במקום בריחה מפניו תוך סיכון עצמו ואחרים בנסיעה מסוכנת.

מובן שבית המשפט שישמע את העדויות יצטרך לתת דעתו לגרסתו של הנאשם ולהתרשם ממנו וממנה. הערכת המהימנות נתונה לבית המשפט השומע את המשפט במיוחד ככל שהיא נוגעת להתרשמות ישירה מן העדים. כל שנאמר על ידי לעיל הוא לצורך בחינת הגיון הדברים והתיישבותם עם העובדות וזאת כדי לקבוע האם קיימת אפשרות סבירה שהנאשם יורשע על פי הראיות הקיימות וגרסתו תידחה.

שקלתי אם יש מקום לחלופת מעצר והגעתי למסקנה שאין להורות על חלופה כזו. ראשית, מדובר בסם מסוכן מסוג הירואין בכמות גדולה שלא לצריכה עצמית. שנית, מדובר במי שהשתחרר ממאסר בן 9 שנים אותו ריצה על עבירות חמורות ביותר מסוג פשע והיה אסיר ברישיון בעת הארוע. במצב דברים זה, קשה אם לא בלתי אפשרי, לתת אמון בכך שהעורר יכבד את החוק ואת צו בית המשפט וימלא אחר תנאי שחרור, אילו שוחרר. שחרורו במצב זה מהווה סיכון של ממש לציבור.

הערר נדחה.