בש"פ 3543/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

נגד העורר ו-15 אחרים, הוגש כתב אישום אשר ייחס לו, בשלושה אישומים, שלוש עבירות בנשק. בית המשפט המחוזי מרכז קבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים נגדו. נגד החלטה זו מופנה הערר שבפניי. אין מחלוקת על כך כי בית המשפט שגה כשציין בהחלטתו כי נגד העורר קיימים 4 אישומים. היו 3 בלבד, עליהם אעמוד להלן והם שיעמדו ביסוד החלטתי.

2.

על פי האישום הרביעי בכתב האישום, ביום 27.12.2012 שוחח העורר עם אחר ותיאם עימו פגישה בה ישוחחו על ענייני נשק. כן הוסכם כי העורר יבדוק עבור האחר האם ישנם ברהט כדורים המתאימים לאקדחו של האחר. כתב האישום ייחס לעורר בגין מעשה זה ביצוע עבירת קשירת קשר לפשע (עסקה אחרת בנשק) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977(להלן: חוק העונשין ).

על פי האישום

העשרים ושמונה בכתב האישום, ביום 29.12.2011 פנה העורר אל האחר, ביקש לדעת האם יוכל זה להשיג עבורו נשק ושאל מה יהיה מחירו. האחר השיב לעורר כי יוכל להשיג עבורו נשק במחיר "הרגיל" של כ-60,000 ש"ח. בהמשך קבעו השניים כי יפגשו עם הקונים למחרת, והאחר הנחה את העורר להביא עימו כדורים מתאימים לנשק. כתב האישום ייחס לעורר בגין מעשה זה ביצוע עבירת קשירת קשר לפשע (עסקה אחרת בנשק) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

על פי האישום העשרים ותשעה , ביום 23.12.2011 שוחחו העורר והאחר. בשיחה הציע העורר לאחר לרוכש ממנו נשק בסכום של 55,000 ש"ח תוך שהוא מסביר שמדובר בנשק שאינו יורה באופן אוטומטי. האחר אמר כי הוא עצמו יכול למכור לעורר נשק תקין (להלן: הנשק התקין ) במחיר דומה. העורר השיב כי הוא אכן מעוניין לרכוש את הנשק התקין עבור אדם הקרוב אליו. האחר הציע לעורר לקנות את הנשק התקין במחיר של 60,000 ש"ח. השניים ניהלו משא ומתן על הנשק ולאחר שיחה נוספת למחרת, סיכמו השניים להיפגש ולבצע בדיקה לתקינות הנשק. ביום 28.11.2011 הועברה החזקה בנשק. מאוחר יותר באותו יום, התקשר העורר לאחר ואמר לו שלדעתו הנשק שאינו תקין. האחר אמר לעורר כי יארגן כדורים לנשק ובמקרה הגרוע יחליף לו את הנשק בנשק אחר. כתב האישום ייחס לעורר בגין מעשה זה ביצוע עבירת קשירת קשר לפשע (עסקה אחרת בנשק) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, ועבירת עסקה אחרת בנשק לפי סעיף 144(א) לחוק.

3.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי מרכז בקשה למעצר עם תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). המשיבה טענה כי נגד העורר קמה עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. עוד נטען כי בידי העוררת ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר וביניהן: שיחות שהוקלטו במסגרת האזנות סתר, ובכלל זה שיחות ממספר טלפון שהעורר קושר עצמו אליו; וכן ראיות שונות בתיק המלמדות על עיסוק בנשק של המעורבים בכתב האישום. כן הפנתה המשיבה לעברו הפלילי של העורר ולתפקידו המרכזי בביצוע העבירות באישומים המיוחסים לו. המשיבה טענה כי חומרת המעשים המיוחסת לעורר מאיינת אפשרות לשחררו לחלופת מאסר ומצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים.

4.

מתסקיר שהגיש שירות המבחן לבית המשפט המחוזי, עולה כי העורר הוא צעיר בן 21 אשר לפני מעצרו התגורר סמוך לבית הוריו בעיר לוד. אשתו מצויה בהיריון מתקדם (בינתיים – כך נמסר בדיון – הפך העורר לאב). העורר סיים 8 שנות לימוד ואינו יודע קרוא וכתוב. בהיותו קטין הורשע העורר בעבירת אלימות, אך גם כיום הוא אינו לוקח אחריות על ביצועה. למרות הקושי שהביע העורר משהייתו במעצר, העריך שירות המבחן כי העורר מגיב באופן מסתגל לתנאי מעצרו. העורר הכחיש בפני שירות המבחן את מעורבותו בסחר בנשק ותיאר עצמו כאדם המנהל אורח חיים נורמטיבי, ללא קשרים עברייניים. נוכח שיתוף הפעולה החלקי של העורר עם שירות המבחן, התקשה שירות המבחן להעריך מהי חלופת המעצר שיכולה להפחית את הסיכון הנשקף מן העורר. שירות המבחן בחן את המפקחים אותם הציע העורר וקבע כי בכל שלוש החלופות שהוצעו קיימת בעיתיות המונעת משירות המבחן להמליץ עליהן כחלופת מעצר מתאימה.

5.

בית המשפט המחוזי מרכז קיבל את בקשת המשיבה ביחס לעורר, וקבע כי נוכח חומרת המעשים המיוחסים לעורר, אין חלופת מעצר שתוכל לאיין את מסוכנותו. על כן קבע בית המשפט כי העורר ייעצר עד תום ההליכים.

6.

על החלטתו של בית המשפט הגיש העורר את הערר שבפניי. בית משפט זה התבקש להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, או לחילופין להורות על הגשת תסקיר משלים בעניינו של העורר.

7.

בערר טוען העורר כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נפלה שגיאה, זאת מכיוון שנכתב בה כי לעורר מיוחסות עבירות ב-4 אישומים בעוד שבפועל מדובר אך ב-3 אישומים. נטען כי ייתכן ולטעות זאת הייתה השפעה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. עוד נטען כי שגה בית המשפט כשקבע כי העורר הורשע כקטין, בעוד בפועל העורר נידון בלא הרשעה. כן טוען העורר כי ניתן לתיק בו נידון העורר בזמנו כקטין משקל רב מדי. העורר טוען כי שגה בית המשפט בדחיית אחד המפקחים שנבחנו על ידי שירות המבחן. לטענתו, ניתן היה ליצור עיבוי למעטפת הפיקוח באופן שיאיין את המסוכנות הנשקפת מהמעשים המיוחסים לו, וזאת באמצעות הגשת תסקיר משלים. נטען כי היה ראוי לאפשר הגשת תסקיר משלים ביחס לעורר נוכח הסכמת קצינת המבחן לבחון חלופות מעצר אחרות בעניינו של העורר, ככל שיימצאו חלופות ראויות צפונית לעיר לוד. נוכח האמור, טוען העורר כי לא מוצו האפשרויות להימנע ממעצרו. לטענתו מדובר במשפט מורכב ומסובך, וכי ייתכן וניהול המשפט יתנהל זמן ממושך יותר מאשר העונש שיוטל עליו אם יורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. סימוכין לטענה זאת מוצא העורר בעובדה כי דינם של חלק מהמעורבים בתיק נגזר לשישה חודשי עבודות שירות, לאחר שהודו בעובדות כתב האישום, והם שוחררו לבתיהם. תוצאה אפשרית ובעייתית זאת, מצדיקה אף היא, כך נטען בבקשה, את שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

8.

המדינה מתנגדת לבקשה. המדינה מצביעה על כך שהעורר במקרה זה הוא חלק אינטגרלי מרשת עבריינית שלמה. לטענת בא כוח המדינה המשפט אינו כה סבוך, והוא מבוסס בעיקר על האזנות סתר.

דיון והכרעה

9.

אף שקצינת המבחן מוכנה לבחון חלופות אחרות איני רואה לכך מקום. עבירות הנשק המיוחסות לעורר מצדיקות לטעמי מעצר בלא חלופת שחרור. עוד אציין כי איני מייחסת חשיבות לטעות במספר האישומים, או לשאלה אם העורר הורשע כקטין, אם לאו.

איני מוציאה מכלל אפשרות שאם יתארך הדיון ניתן יהיה לשקול חלופות מעצר אחרות, נוכח החשש

שהעלה בא כוח העורר כי תקופת המעצר תעלה על המאסר הראוי בגין הרשעה בעבירות המיוחסות לעורר. נכון לשעה זאת, נראה לכאורה כי אנו עדיין רחוקים מהתממשותה של אפשרות זאת. לעת הזו, כשמדובר בעבירות שתוארו, אין כלל מקום לשחרור בערובה.

10.

הבקשה נדחית.