בש"פ 3544/05 סייד אחמד גמיל נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד. גזר הדין הנו מיום 30.12.03 והבקשה הוגשה בחלוף 16 חודשים, קרי, ביום 6.4.05. הטענה של המבקש הנה כי עם מתן פסק הדין לא היתה בידיו יכולת כלכלית להגיש ערעור, יכולת שיש בידיו כעת. יש לאפשר לו ערעור לטענתו בשים לב לתקופת המאסר שנגזרה עליו – 55 חודשים. דין הבקשה להידחות. האיחור בו מדובר הוא ניכר – ניכר ביותר אפילו – והיה על המבקש ליתן נימוק משכנע לצורך הארכת המועד בעת הזו. טעם כזה לא הובא. חוסר יכולת כלכלית יכול לשמש בנסיבות מסוימות טעם להארכת מועד, אולם יש לזכור כי גם בעל דין חסר יכולת כלכלית יכול לבקש את הארכת המועד בתוך המועד הקבוע בדין ובוודאי שאין בטעם זה בשל עצמו כדי להצדיק איחור כה ניכר, כפי המצב במקרה זה. האמור לעיל מקבל משנה חשיבות במקרה זה שעה שהמבקש יוצג בערכאה הראשונה על ידי הסנגוריה הציבורית ואין בפני הסבר לאי המשך הייצוג או הפניה של המבקש בנדון. אשר על כן הבקשה נדחית.