בש"פ 3552/06 איימן כראג'ה נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקה של סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. לפי כתב האישום מכר העורר לשוטר, שפעל כסוכן סמוי, סם אקסטזי בכמות של 1008 יחידות תמורת סכום של 21,000 ש"ח. עוד נטען בכתב האישום כי העורר החזיק במכוניתו, בנוסף, 5 כדורי אקסטזי. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום משפטו. הערר שבפניי מופנה נגד החלטת המעצר.

2.טענתו של העורר נגד החלטת המעצר היא שהיה זה מן הנכון לשחררו לחלופת מעצר, כך שהוא יוכל לעבור במסגרתה הליך גמילה מסמים. העורר טוען כי אין זה מקרה יוצא דופן שבית משפט מאפשר לנאשם, אף אם הוא מואשם בעבירות סמים, לעבור גמילה במוסד סגור וזאת בגדר חלופת מעצר. המשיבה איתנה בדעתה שאין זה מן הראוי לאפשר הליך גמילה בגדר חלופת מעצר.

3.הנני בדעה כי המקרה הנוכחי אינו מצדיק שחרור לחלופת מעצר למטרת גמילה. יצויין, כי רצונו של העורר לעבור הליך גמילה צץ ועלה רק לאחר מעצרו. אין מדובר באדם שפנה להליך גמילה עוד בטרם נעצר על ידי המשטרה. זאת ועוד, לעורר עבר פלילי, הכולל הרשעות בעבירות מסוגים שונים, עבירות סמים, עבירות רכוש ואף בריחה ממשמורת חוקית. השילוב של הנתונים שצויינו מסביר מדוע צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו. יצוין, כי בפני בית המשפט המחוזי הונח תסקיר מעצר שנאמר בו כי ההתרשמות היא שלא קיימת רמת מוטיבציה מתאימה להליך גמילה במסגרת קהילה טיפולית. אכן, תסקיר שירות המבחן לא חסם באופן מוחלט את הדרך להליך גמילה כחלק מחלופת מעצר. עם זאת, כאמור, אותם הנתונים שציינתי אינם מצדיקים שימוש בחלופת מעצר במקרה דנא.

4. הערר נדחה.