בש"פ 356/00 מדינת ישראל נ. אריה שלי

המשיב הועמד לדין בגין מעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347(ב) ו- 345(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז 1977 (להלן: "החוק") ובגין מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(א) ו- 345(א)(1) לחוק.

המשיב הוחזק במעצר עד תום ההליכים במשפטו. כיוון שהמשפט נמשך מעבר לתשעה חודשים, ביקשה המדינה להאריך את מעצרו שלוש פעמים. בית משפט זה נעתר לבקשות והאריך מעצרו כמבוקש.

בבקשה השלישית להארכת מעצר, בבש"פ 6963/99, נעתר כב' השופט חשין לבקשת המדינה וצווה לעצור את העורר עד ליום 21.1.2000.

מונחת בפני בקשה רביעית להארכת מעצר. בבקשתו מפרט בא כוח המדינה את השתלשלות הענין, ומבקש לעצור את המשיב לתקופה נוספת של שלושה חודשים והפעם לטענתו, נוסף לנימוקים שהיו קיימים בבקשות הקודמות, מצטרף נימוק נוסף והוא העובדה שבית משפט קמא נתן בתאריך 5.1.2000 את הכרעת דינו, והמשיב הורשע באשמות שיוחסו לו.

לאור הודעת בא כוח המשיב כי בכוונתו לבקש תסקיר מבחן לגבי מרשו ולהביא עדי אופי וראיות לעונש, ונוכח בקשת בא כוח המדינה לתסקיר קורבן, קבע בית המשפט את מועד שמיעת הראיות לעונש ליום 2.2.2000, ואת מועד שמיעת הטיעונים לעונש ליום 20.2.2000. יש להניח שבית המשפט קמא יתן גזר דינו במועד סביר וקרוב למועד הנ"ל.

בא כוח המדינה טען שחזקת החפות, שעמדה על כפות המאזניים כנגד מעצרו המתמשך של העורר, אינה קיימת עוד. הטעמים שבבסיס מעצרו כיום מבוססים על הכרעת הדין ולא על הראיות לכאורה, ועל כן טוען הוא, כי לאור האמור, מתחייבת המסקנה כי יש להמשיך את מעצרו של המשיב עד למתן גזר הדין בעניינו.

מנגד טוען בא כוח המשיב שזוהי לנו כבר ההארכה רביעית, כאשר המדובר במשיב שאינו מהווה סכנה ולא מתקיימת בעניינו חזקת המסוכנות. ועוד טען שעצם ההרשעה אינה מחייבת בהכרח או באופן אוטומטי המשך מעצר. מדובר באדם אשר אין לו עבר פלילי הנמצא במעצר מתמשך של 18 חודשים, ועל כן, לטענתו יש לשחררו בערבות.

כאמור עומדת תקופת המעצר של המשיב להסתיים ביום 21.1.2000. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ושקלתי אלו מן הטענות הן המכריעות את הכף, סבור אני שטענות המבקשת בעלות משקל יתר הן. המדובר במשיב שדינו הוכרע וחזקת החפות אינה עומדת לו עוד, לא זו בלבד, אלא שהוא הורשע בעבירות חמורות ביותר וצפוי לעונש מאסר ממושך על אף היותו חסר עבר פלילי. במצב דברים זה, מוצא אני כי אין זה סביר לשחררו מן המעצר, לתקופה קצרה עד למתן גזר הדין.

לפיכך אני מורה להאריך את מעצרו של המשיב בשלושה חודשים מיום 21.1.2000 או עד למתן גזר הדין במשפטו, לפי המוקדם.