בש"פ 3562/03 דותן שוקרון נ. מדינת ישראל

העוררים עומדים לדין לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (פשע שהוא רצח), נשיאת נשק ללא היתר כדין והחזקת נשק ללא היתר כדין. העורר 2 עומד לדין, באותו כתב אישום, בעבירות נוספות שעניינן זיוף בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזוייף, התחזות לאחר והכשלת שוטר במילוי תפקידו. עם הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים, אך עררם לבית המשפט העליון נתקבל וכבוד השופט מצא הורה על שחרורם ממעצר בתנאים מגבילים.

החלטתו של השופט מצא, החלטה ייחודית היא בחומרתה. השופט מצא קבע כי יש תשתית ראיות לכאורה להאשמת העוררים בקשירת קשר לביצוע רצח, אלא ש"הראיות המצויות לביסוס אשמתם הנטענת של העוררים אינן בעוצמה מספקת להצדקת מעצרם עד לתום ההליכים במשפט." זאת ועוד: העוררים שלפניי הינם שניים מתוך שבעה נאשמים בכתב אישום אחד, וכמסתבר מעיון בכתב האישום נחלקים השבעה, לכאורה, לשני מחנות: מחנה של חמישה ומחנה של שניים (העוררים). על מחנה החמישה אומר השופט מצא בהחלטתו כי "בכלל הראיות ... יש משום עיגון לכאורי לנטען נגד העוררים בכתב האישום. משמע שקיימת אפשרות סבירה, שבהיעדר ראיות לסתור די יהיה בראיות המצויות כדי להוביל להרשעת העוררים בקשירת קשר לביצוע רצח. עם זאת אין בהן די כדי להצדיק את מעצרם עד לתום ההליכים." בהמשך דבריו מוסיף השופט מצא ואומר כי "הוא הדין ביחס לשני העוררים שנעצרו ליד מלון הילטון [העוררים שלפנינו]."

לסופה של ההחלטה מוצאים אנו את השופט מצא אומר כך: "...הגעתי לכלל מסקנה, כי הראיות הנסיבתיות שעליהן מושתת האישום אינן בעוצמה מספקת להצדקת מעצרם של העוררים עד לתום בירור המשפט. עם זאת רואה אני חשש לא מבוטל שהעוררים, שהאשמתם לקשירת קשר לביצוע רצח אינה חסרת יסוד, ינצלו את שחרורם מן המעצר לשיבוש מהלכי המשפט או אף להימלטות מן הדין. לפיכך הייתי מתנה את שחרורם בהפקדת ערבויות ממשיות בסכומים נכבדים ובקביעת תנאי שחרור מכבידים , שיכללו (לצד עיכוב יציאה מן הארץ ואיסור ליצירת קשר עם מי מהמעורבים או העדים) גם הגבלת כל אחד מהם לשהייה במקום שייקבע בתנאי מעצר בית מלא ובהשגחה צמודה של אנשים שיימצאו מתאימים לכך וראויים לאמונו של בית המשפט ויערבו בעצמם לקיום תנאי השחרור." (ההדגשות שלי - מ' ח').

כל המצוי ולו מעט בהחלטות שעניינן שיחרור ממעצר, ייתן דעתו להגבלות החמורות שהשופט מצא ראה להגביל את שיחרורם של העוררים ממעצר.

ביצועה של החלטת השופט מצא באה לשיקולה של כב' השופטת סירוטה, וכהחלטתה שומה על העוררים לשהות ב"מעצר בית", כל אחד מהם, בדירה שנקבעה לכך, בצירוף לתנאים מגבילים נוספים.

לקראת חג הפסח ביקשו העוררים לשהות בימי החג בבית מלון לשפת ים המלח, עם משפחותיהם ועם המפקחים עליהם, ולעניין זה הגישו בקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ל"שינוי זמני בתנאי מעצר". בקשתם של העוררים באה לפני כב' השופט זכריה כספי, אך נענתה בשלילה. כב' השופט כספי קבע בהחלטתו, בין השאר, כי מתן היתר לצאת לחופשה משפחתית אינה עולה בקנה אחד עם מטרתו של מעצר הבית המלא, אף לא עם נסיבות עניינם הספציפי של העוררים. יתר על כן, כך הוסיף וקבע השופט כספי, יציאה לחופשה כמבוקש על ידי העוררים אין היא עולה בקנה אחד עם תנאי השיחרור המכבידים שקבע השופט מצא, בין השאר, בשל הצורך לפקח על כל אחד מן העוררים. השופט כספי אף שמע טיעונים במעמד צד אחד בלבד, ולדבריו "לא יהא אפשר לערוך פיקוח ראוי על העוררים לעת שישהו במלון בחופשה משפחתית."

על החלטה זו האחרונה הערר שלפניי, ועתירת העוררים כי אבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי וכי אוסיף ואיעתר לבקשתם.

עו"ד פלדמן, בא-כוחם של העוררים, טען לפניי כי חגיגת חג הפסח בבית מלון אין היא כלל בגדר מותרות; כי חג הפסח חג בחוג המשפחה הוא; כי העוררים לא הפרו את תנאי השיחרור עד הנה; וכי אין נפקא מינה אם ישהו העוררים בדירות שיועדו להם לשהות בהן או בבית מלון. אם אין די בכל אלה, הנה העוררים מסכימים כי ישהו במלון בלווית האנשים המפקחים עליהם בבתיהם, ופירוש הדברים הוא כי כל התנאים המגבילים יחולו על העוררים בבית המלון בו ישהו.

מנגד טענה באת-כוח המדינה, עו"ד עירית אברמוב, כי אין אפשרות לפקח על תנועות העוררים בבית מלון כפי שניתן לפקח על תנועותיהם בדירותיהם, וכי מטעם זה אין להיעתר להם. בהקשר זה הוסיפה עו"ד אברמוב והפנתה להחלטתו של השופט מצא, בעיקר לאותם חלקים בהחלטה המצביעים על ההגבלות הקשות שהוטלו על העוררים עם שיחרורם ממעצר. לבקשת עו"ד אברמוב אף עיינתי במעמד צד אחד בחומר ראיות מסויים שנתבקשתי לעיין בו, והוספתי וקיבלתי השלמות של הסברים על-פה שלמותר לומר כי לא אחזור עליהן.

שקלתי את בקשת העוררים ואת תשובת המדינה, ומסקנתי החד משמעית היא כי יש לאמץ את החלטתו של כב' השופט כספי וכי יש לדחות את הערר. התנגדותה של המדינה לבקשת העוררים בונה עצמה על יסודות איתנים, ושוכנעתי כי לא ניתן יהיה לפקח על העוררים במקום שהותם במלון כשם שניתן לפקח עליהם בדירותיהם. כל מי ששהה במלון, בייחוד בימי חג ומועד, יבין זאת מעצמו. ולאחר שקראתי דברים שקראתי ושמעתי דברים ששמעתי במעמד צד אחד בלבד, שוכנעתי ביתר כי עמדת המדינה עמדה היא הראויה לתמיכה בה. אוסיף ואזכיר שוב את החלטתו הקשיחה של השופט מצא, ודומני כי יש בהחלטה ייחודית זו כדי להכריע את הכף.

הערר נדחה.

היום, י"ג בניסן תשס"ג (15.4.2003).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03035620_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il