בש"פ 3566/00 מדינת ישראל נ. סמי בן אלברט אברג'יל

1.זוהי בקשה שניה של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים וזאת ב90- ימים נוספים החל מיום 22.5.00 או עד למתן פסק דין בת.פ. (י-ם) 193/99, לפי המוקדם מביניהם.

2.אלה העובדות הצריכות לענין:

ביום 26.5.99 הוגש כתב אישום כנגד המשיב ושניים נוספים - מיכאל סולסברי ודקל כהן לבית המשפט המחוזי בירושלים.

לפי עובדות כתב האישום, כהן, סולסברי וקטינה בת ½15 בקשו לעשן סמים ביחד והוזמנו על ידי המשיב לדירתו לצורך עישון סמים בצוותא. בהיותם בדירה, נטל המשיב סם הרואין, הביאו למצב נוזלי והזריק לעצמו ולאורחיו וביניהם לקטינה, הרואין נוזלי. הוא עשה כן פעמיים לגבי הקטינה וזאת חרף התנגדותה בפעם השניה.

כתוצאה מההזרקות האמורות, הקטינה איבדה את הכרתה אולם המשיב, כהן וסולסברי נמנעו מלבקש עזרה רפואית וגם לאחר שלוש שעות, לכשהוזמן למקום אמבולנס מד"א, נמנעו מלספק לגורמים הרפואיים מידע על מה שהתרחש. לאחר זמן קצר נפטרה הקטינה בשל הזרקות החומר לגופה.

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של הריגה, הדחת קטין לסמים מסוכנים וסחר בסם מסוכן וכן הוגשו אישומים ביחס למעורבים האחרים.

המשיב נעצר עד תום ההליכים לאחר שנמצא כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו. סולסברי וכהן נעצרו גם הם עד תום ההליכים אולם בערר לבית המשפט העליון שוחרר סולסברי מן המעצר ולגבי כהן נפסק כי אם תימצא חלופת מעצר בעניינו, יוכל לחזור ולפנות בבקשת שחרור.

ביום 22.7.99 נדחתה בקשתו של המשיב לעיון חוזר בהחלטת המעצר שניתנה בעניינו, והטעם העיקרי לאבחנה בינו לבין סולסברי וכהן הוסבר בכך שעניינו חמור בהרבה מזה של השניים האחרים, וכן הודגש עברו הפלילי והעדר המלצה טיפולית לגביו בתסקיר שירות המבחן.

3.לקראת תום 9 חודשי המעצר ותוך כדי ניהול המשפט, פנתה המדינה בבקשה להאריך את מעצרם של המשיב וכהן. לאור תסקיר מעצר שהוגש על פי בקשת בית המשפט, חזרה בה המדינה מבקשתה להאריך את מעצרו של כהן אך עמדה על המשך מעצרו של המשיב. בית המשפט נענה והאריך את המעצר ב70- ימים לצורך ניהול המשפט.

4.ביום 30.4.00 הגיש המשיב בקשה נוספת לעיון חוזר במעצרו וטען, בין היתר, כי הוא מבקש להשתלב בתכנית גמילה וכי חל כרסום בראיות התביעה. בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 3.5.00 דחה את הבקשה בקובעו כי לא מתקיימים לגביו התנאים לשחרור לצורך גמילה וכי הכרסום בראיות נוגע לכל היותר לנקודה שולית בלבד.

5.בבקשת ההארכה שלפנינו עמדה באת כוח המדינה על הסיכון הנשקף מהמשיב באם ישוחרר מן המעצר וזאת בהתחשב בעברו הפלילי ובתסקירי שירות המבחן שאינם כוללים המלצה לחלופת מעצר.

בא כוח המשיב העלה גם כאן, ראשית, את הטענה כי חל כרסום מסוים בראיות התביעה. שנית - הוא ציין את האפלייה הקיימת בין המשיב לבין הנאשמים האחרים שבינתיים שוחררו שניהם מן המעצר ועמד על כך כי גם להם עבר פלילי בעניני סמים אשר לא מנע את שחרורם. ולבסוף טען באורח כללי כי משחולפים 9 חודשי מעצר לצורך ניהול המשפט, השיקולים הפועלים לטובת שחרור המשיב הולכים ומתחדדים ומקבלים מימד שונה מזה הנילווה להם בבקשה המקורית למעצר עד תום ההליכים.

6.ההכרעה בבקשת המדינה להארכה נוספת של מעצר המשיב אינה קלה. מושכלות ראשונים הם כי הארכת מעצר נאשם מעבר לתשעה חודשים הינה בבחינת חריג ותיעשה במקרים מיוחדים. על אחת כמה וכמה כך הדבר כאשר מדובר בבקשה להארכה שניה.

במיוחד קשה הדבר כאשר התחקות אחר השתלשלות ההליכים ומועדי הישיבות שנוהלו במשפט אינה מעידה על קיום סיבה מיוחדת וחריגה להתמשכות ההליכים מאז הוגש כתב האישום. ואמנם, בהחלטה על הארכה ראשונה של מעצר המשיב נענה בית משפט זה (כב' השופטת דורנר) רק באופן חלקי לבקשת המדינה והאריך את המעצר ב70- יום בלבד, אולם אורכה זו לא הספיקה. ניתן להניח - אף שהדבר לא נאמר מפורשות - כי הסיבה להתמשכות ההליך השיפוטי נעוצה בעומס מיוחד המוטל על בית המשפט ובעובדה כי מדובר במשפט בו עומדים לדין 3 נאשמים, שהוא בדרך כלל מורכב יותר ומתמשך בהשוואה להליכים בהם עומד לדין נאשם אחד.

עם זאת, כנגד הקושי האמור המתלווה לבקשת ההארכה ניצבת העובדה כי מדובר כאן בנאשם שמסוכנותו ברורה על פניה. היא עולה, קודם לכל, מאופי האישומים המופנים נגדו בכתב האישום כאן, הכורכים לא רק מעשה הריגה אלא גם הדחת קטינה לסמים וסחר בסמים מסוכנים. אלה הן עבירות קשות וחמורות שקיים חשש של ממש להישנותן באם ישוחרר המשיב. החשש מוחמר נוכח הרשעותיו הקודמות שהן רבות ביותר ומגוונות וכוללות לא רק עבירות רכוש אלא גם עבירות סמים ובריחה ממשמורת חוקית. על רקע כל אלה אין פלא, איפוא, כי תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב אינו כולל המלצה כלשהי לחלופת מעצר.

אין צריך לומר, כי המציאות המתוארת ביחס למשיב מעמידה את שחרורו בקו של סיכון ממשי לבטחון הציבור. שיקול זה הוא כה דומיננטי במקרה זה, עד כי יש בו כדי לגבור על היבט התמשכותו של המשפט גם אם מצויים אנו כיום בהליך בקשה להארכה שניה של המעצר מעבר ל9- החודשים שחלפו.

ייאמר עוד, כי לעובדה ששני הנאשמים האחרים שוחררו אין לייחס משקל משמעותי נוכח השוני במעמדם ובמידת מעורבותם בארוע נשוא משפט זה ובמידת מסוכנותם לציבור נוכח רקעם הפלילי הקודם.

אשר להיבט הראייתי - היבט זה נשקל בפירוט על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' ארד) במסגרת בקשה שניה לעיון החוזר, ואין לי אלא לסמוך ידי על גישתו של בית המשפט באותו ענין.

7.לאור האמור, אין מנוס מקבלת הבקשה להארכת מעצר נוספת של המשיב. הארכת המעצר תינתן ל90- ימים מתוך תקוה כי בפרק זמן זה ייעשה כל מאמץ על מנת לסיים את המשפט.

אני מאריכה, איפוא, את מעצרו של המשיב ב90- ימים מיום 22.5.00 או עד למתן פסק דין, הכל לפי המועד המוקדם מביניהם.