בש"פ 3567/14פלוני נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' קפאח ) בצ"א 7427-06-13 מיום 20.3.2014 לדחות את בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת מ' סוקולוב ) בצ"א 27500-03-12 מיום 15.5.2012 במסגרתה הוטל על העורר צו פיקוח ומעקב.

העובדות וההליכים הקודמים

1.

ביום 30.10.2006 הורשע העורר על פי הודאתו בעבירות של אינוס תוך גרימת חבלה גופנית לפי סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק; שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק; והדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק. כתב האישום המתוקן מתאר אירוע במהלכו אנס העורר באכזריות אישה עימה הייתה לו היכרות מוקדמת. העורר ביצע את המעשה בתוך רכב ובנוכחות אחר. ביום 30.10.2006 נגזר דינו של העורר והוטלו עליו, בין היתר, שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל. העורר שוחרר ממאסר ביום 25.10.2011. שחרור זה נעשה ברשיון ובתנאים, לרבות הפנייתו לטיפול בעמותת "קש"ת".

2.

ביום 15.5.2012 קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה והטיל על העורר צו פיקוח ומעקב. בהחלטתו ציין בית המשפט כי מסוכנותו המינית של העורר לטווח הארוך הוערכה על ידי מעריך מסוכנות כבינונית. בית המשפט העמיד את תקופת הפיקוח, מכח חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 (להלן: חוק ההגנה על הציבור ), על 30 חודשים. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי באם כעבור שנה תפחת מסוכנותו המינית של העורר, בין היתר בעקבות טיפולו בידי עמותת "קש"ת", יוכלו הצדדים לפנות ולבקש לקיים דיון נוסף בעניין העורר. כן קבע בית המשפט כי כעבור שנה תיערך לעורר הערכת מסוכנות נוספת.

3.

בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי נערכה לעורר ביום 27.5.2013 הערכת מסוכנות נוספת על ידי המרכז להערכת מסוכנות. בחוות דעתו העריך המרכז להערכת מסוכנות כי מסוכנותו המינית של העורר ירדה, וכעת היא עומדת על רמה נמוכה-בינונית. המרכז להערכת מסוכנות המליץ להותיר על כנו את הפיקוח אשר הוטל על העורר לתקופה נוספת, וזאת במטרה "לבדוק הפנמתם וביסוסם של התכנים הטיפוליים שנלמדו ויישומם בחיי היומיום". לאחר עריכת חוות דעת זו התקיים דיון נוסף בעניין העורר לפני בית המשפט המחוזי (השופט ד' רוזן ). בית המשפט קבע כי צו הפיקוח יוותר על כנו, והוסיף כי דיון נוסף בעניין העורר יערך לקראת יום 31.12.2013. עובר למועד זה הגיש המרכז להערכת מסוכנות חוות דעת נוספת ולאחר מכן הגיש הודעת הבהרה. המרכז להערכת מסוכנות העריך כי רמת מסוכנותו של העורר נותרה נמוכה-בינונית והמליץ שלא לסיים לעת הזאת את הפיקוח. יחד עם זאת, המרכז להערכת מסוכנות ציין כי העורר עומד בפתחם של שינויים משמעותיים בחייו, לרבות נישואין, ועל כן התקופה הקרובה תהא עבורו מעין "תקופת מעבר". המרכז העריך כי באם יעבור העורר תקופה זו "תוך התמודדות מוצלחת, נראה שניתן יהיה לדבר על רמת מסוכנות נמוכה ולא יהיה זקוק עוד לפיקוח".

4.

ביום 20.3.2014 ניתנה ההחלטה מושא ערר זה. לפני בית המשפט המחוזי עמדה חוות דעת המרכז להערכת מסוכנות וחוות דעת נגדית מטעם העורר אשר העריכה את מסוכנותו כנמוכה. בית המשפט ציין בהחלטתו כי עורכות חוות הדעת אשר העידו לפניו היו תמימות דעים בדבר ההתקדמות הטיפולית המשמעותית שעבר העורר. בשאלת המסוכנות העדיף בית המשפט את חוות דעת המרכז להערכת מסוכנות, וקבע כי חוות דעת זו עולה בקנה אחד עם נסיון החיים. בית המשפט קיבל את עמדת המרכז להערכת מסוכנות לפיה באם יווצרו בתקופת המעבר בה נתון העורר שינויים ומצבי לחץ עלול העורר לשוב למעגל התקיפה. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה, ומאחר שתקופת הפיקוח צפויה להסתיים בלאו הכי בתוך חודשים ספורים, יש להותיר את הפיקוח על כנו.

עיקר נימוקי הערר

5.

העורר – באמצעות באת כוחו עו"ד שלומציון גבאי-מנדלמן – טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קיבל את המלצת המרכז להערכת מסוכנות והותיר את הפיקוח על כנו. העורר פירט בעררו את הליכי השיקום והטיפול שעבר, אשר כללו: השתתפות בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין; נטילת חלק בקבוצת NA בבית הסוהר וכן לאחר השחרור; טיפול מעמיק בעמותת "קש"ב" אשר ערך כשנתיים; קשר זוגי בו הוא מצוי מזה כשנתיים ובמסגרתו אף התארס. כן ציין העורר כי החל מחודש מאי 2013 הוא כבר אינו נחשב ל"אסיר ברשיון". העורר טוען כי התקופה בת השנתיים ומחצה בה היה משוחרר היא תקופה ארוכה, ומסביר כי התנהגותו בתקופה זו מעידה על רצינותו, על התמדתו ועל התמיכה והיציבות שמספקים לו הקרובים אליו. המערער טוען כי מסקנת בית המשפט לפיה הוא חווה משברים רבים בחייו ולא השכיל לשמור על יציבות אינה מבוססת. העורר מציין כי עובר לאירועים מושא הרשעתו הוא השלים 11 שנות לימוד, שתי שנות שירות צבאי, עבר כקצב בסופרמרקט והיה נתון בקשר זוגי קבוע. כן טוען העורר כי מסקנת בית המשפט לפיה לא ניתן לצפות את תגובותיו באם יתגלעו משברים ביחסיו הזוגיים אינה עולה בקנה אחד עם הערכות המסוכנות אשר הוגשו בעניינו. העורר טוען כי מטעמי זהירות גרידא מוטל עליו פיקוח מיותר.

העורר טוען כי בכל עת עלולים להתרגש בחייו משברים ו"שלבי מעבר" שונים. יחד עם זאת, הכלים שרכש וההליכים הטיפוליים המוצלחים שעבר יסייעו בידיו לצלוח משברים אלו ולהתמודד עם תמורות בחייו. העורר טוען כי בית המשפט לא הציג נימוק של ממש לדחיית חוות הדעת מטעמו. הוא מציין כי עורכת חוות דעת ליוותה אותו מיום הגשת הבקשה לצו פיקוח, וטוען כי היה מקום לקבל את המלצותיה. העורר סבור כי ההבחנה בין מסוכנות "נמוכה בינונית" כפי שהעריך המרכז להערכת מסוכנות לבין מסוכנות "נמוכה" כפי שהעריכה חוות הדעת מטעמו היא דקה ביותר ותלויה בעיקר בזהות הבודק. הבחנה דקה שכזו אינה מצדיקה הותרתו בפיקוח.

6.

בדיון לפני הדגישה באת כוח העורר את ההליך השיקומי המרשים שעבר העורר. היא טענה כי אין לקבל את הערכת המרכז להערכת מסוכנות בעניינו של העורר, וביקשה לשכנע כי חוות דעת זו לא נתנה משקל מספק לשיקומו של העורר. כן טענה באת כוח העורר כי שגה בית המשפט כאשר קיבל את עמדת המרכז להערכת מסוכנות לפיה השינויים הצפויים בחיי העורר מעלים את מסוכנותו. כן ציינה באת כוח העורר כי העורר אינו צפוי להינשא אלא בעוד כחצי שנה, עובדה אשר, לשיטתה, שומטת את הקרקע מתחת להערכת המסוכנות. באת כוח העורר הוסיפה וציינה כי בת-זוגו של העורר חוששת מפנייה אפשרית אליה של גורמי הפיקוח, המוסמכים לעשות כן, לשיטתה,

מכוח צו הפיקוח.

עיקר טענות המשיבה

7.

המשיבה - באמצעות באת כוחה עו"ד אושרה פטל-רוזנברג - סמכה ידה בדיון לפני על החלטת בית המשפט המחוזי. במיוחד ציינה המשיבה כי תנאי הפיקוח המוטלים על העורר הינם ברמת הגבלה נמוכה. המשיבה טענה כי החשש מהישנותן של עבירות מין בתקופת המעבר בה נתון העורר נטוע בספרות המקצועית ובהערכת המרכז להערכת מסוכנות. המשיבה הזכירה כי העורר עצמו העיד על עצמו לפני בית המשפט קמא כי התקופה הקרובה תהא עבורו תקופת מעבר. במיוחד מצביעה המשיבה על אירוסי העורר, ועל הקושי שחווה העורר לעזוב את בית הוריו. המשיבה טוענת כי החשש מפני הישנות העבירות נובע אף מנסיבות ביצוע העבירה בה הורשע העורר. עבירה זו, מסבירה המשיבה, בוצעה בתקופה בה היה העורר נתון במתח ובתסכול עקב קשיים אישיים שחווה. המשיבה הוסיפה וטענה כי איזון הפגיעה בעורר כתוצאה מצו הפיקוח אל מול האינטרס הציבורי מגלה כי המגבלות המוטלות על העורר הן מידתיות בנסיבות העניין. המשיבה הפנתה למספר פסקי דין של בית משפט זה התומכים, לשיטתה, בעמדתה.

דיון והכרעה

8.

החלטתי לדחות את הערר.

9.

בבואו להכריע בערר לפי סעיף 23 לחוק הגנה על הציבור על בית המשפט לערוך איזון בין האינטרס הציבורי שבהגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין לבין זכויותיו של עבריין המין אשר סיים לרצות את עונשו, וזאת בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה [בש"פ 9220/10 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (6.1.2011) (להלן: עניין פלוני ); בש"פ 8763/12 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקאות 16-15 (23.12.2012); בש"פ 1741/14 מדינת ישראל נ' אחמד , פסקה 5 (26.3.2014)]. בעת עריכת איזון זה על בית המשפט לבחון האם המגבלות המוטלות על עבריין המין אינן עולות על ה"מידה הנדרשת" [סעיף 10 לחוק ההגנה על הציבור]. כן נדרש בית המשפט לוודא כי קיים קשר בין המגבלה המוטלת על עבריין המין לבין הסיכון הנשקף ממנו [סעיף 13(ב) לחוק ההגנה על הציבור], והאם אמצעי הפיקוח שנבחר הוא המביא לפגיעה המצומצמת ביותר בזכויות עבריין המין [בש"פ 4223/13 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (4.8.2013); בש"פ 962/10 פלוני נ' מדינת ישראל , סעיף 29 (24.3.2010)]. כאשר מדובר בערר על בקשה לעיון חוזר, על בית המשפט לבחון בנוסף האם הבקשה מגלה כי "נתגלו עובדות חדשות או נשתנו הנסיבות", כמצוות סעיף 23(1) לחוק ההגנה על הציבור.

10.

יישום אמות המידה שלעיל על עניינו של העורר מגלה כי דין הערר להידחות. אמנם, הליכי השיקום והטיפול בהם נטל העורר חלק ראויים לציון. הערכות המסוכנות השונות שנערכו בעניינו מעידות על כברת הדרך הניכרת שעבר מאז ביצע את העבירה האכזרית. כך, למשל, בהערכת המסוכנות מיום 9.12.2013 ציין המרכז להערכת מסוכנות כי העורר "עבר תהליך משמעותי בט[י]פול, יודע מהם גורמי הסיכון עבורו, יודע מה עליו לעשות וממה עליו להימנע על מנת שלא לשוב ולפגוע. נראה כי קיימת מוטיבציה אותנטית לשינוי אורחותיו והתנהלותו". אף התמורות שחלו בחייו, ובעיקר נישואיו הממשמשים ובאים, מעידים על שיקומו. ואולם, המרכז להערכת מסוכנות העריך - ובית המשפט המחוזי אימץ הערכה זו - כי לא הגיעה העת להסיר את הפיקוח. מסקנה זו נסמכה על התרשמותו של בית המשפט מחוות הדעת שהוגשו לו ומן המומחיות שהעידו לפניו. הגם שניתן לקבל את הערת העורר לפיה עשויים להתגלע הבדלים בין הערכותיהם של מעריכי מסוכנות שונים, בית המשפט ביכר את הערכת המרכז להערכת מסוכנות על פני ההערכה מטעם העורר, ולא מצאתי טעם המצדיק התערבות בהחלטה זו. מסקנתו של בית המשפט אף עולה בקנה אחד עם נסיבות חייו של העורר. העורר, אשר הצהיר כי צפויים בחייו שינויים משמעותיים, ביצע את העבירות בהן הורשע בהיותו במצב נפשי מעורער עקב משברים שחווה. פרט זה תומך במסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא.

11.

אין חולק כי התנאים המוטלים על העורר מגבילים את חירותו ופוגעים בזכויותיו. אולם, פגיעתם של תנאים אלו אינה עולה על המידה הנדרשת על מנת להבטיח את בטחון הציבור בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן. מסקנה זו נתמכת בעובדה שהמגבלות המוטלות על העורר אינן מצויות ברף ההגבלה העליון האפשרי לפי סעיף 13 לחוק ההגנה על הציבור. כך, על העורר מוטלים אך שניים מ-12 התנאים האפשריים לפי סעיף 13(ב) לחוק ההגנה על הציבור. תנאים אלו - איסור יצירת קשר עם קורבן העבירה ואיסור על צריכת אלכוהול - אינם נחשבים לחמורים שבתנאים [עניין פלוני , סעיף 8; בש"פ 3730/13 נודלמן נ' מדינת ישראל , פסקה י' (4.6.2013)]. בנוסף, לא הוטלה על העורר תקופת הפיקוח והמעקב המירבית האפשרית לפי סעיף 14(א) לחוק ההגנה על הציבור. במיוחד יש לשים לב לעובדה שתקופת הפיקוח המוטלת על העורר צפויה לבוא לידי סיום בתוך כחצי שנה, עובדה אשר יש בה כדי להפחית את הנזק הצפוי לו באם תדחה בקשתו. אף אי הנעימות המסוימת הכרוכה באפשרות כי המפקח יעשה שימוש בסמכויותיו לפי סעיף 18(א)(2) לחוק ההגנה על הציבור ויפנה ל"בני משפחתו" של העורר אינה מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכות העורר או בזכויות בני משפחתו.

12.

סוף דבר - הערר נדחה.