בש"פ 3583/09 תומאס טורסיאן נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, הוא שוחרר למעצר בית מלא בבית אביו לאחר קבלת תסקיר קצין מבחן ביום 3.11.2008.

הבקשה שלפני היא לשינוי תנאי השחרור כך שהעורר יוכל לצאת לעבוד עקב תנאים כלכליים קשים שהוא נתון בהם. בין היתר, מסתמך בא-כוח העורר על תסקיר המעצר, המתאר את העורר כאדם חיובי בעל פוטנציאל סיכון נמוך. ההצעה לחלופה היא כי העורר ישוב לעבוד כמציל בחוף הים והפעם בחוף אחר ותחת השגחה צמודה של מציל שמוכן לערוב לו.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה ונימוקו העיקרי היה כי סוג העבודה המבוקש כמציל, מעלה שוב את רף המסוכנות כיוון שעבירת האלימות שבגינה הועמד לדין בוצעה לכאורה בהיותו מציל על חוף הים ולפי קביעת השופטת עבודה במקום הומה אדם בנסיבות דומות יש בה שוב ליצור מקור סיכון. לפיכך הציעה כי תובא חלופה במקום אחר. על נימוק זה חזר בפני גם בא-כוח המדינה. הוא הוסיף נימוק נוסף להתנגדותו לשחרור והנימוק הוא מועד קרוב להעדתם של עדי התביעה; המתלונן ושני עדי ראייה וכולם מכירים את העורר, ושחרורו בשלב זה עלול להרתיעם מלהעיד.

לאחר שקילת הטענות אני סבורה כי אכן יהיה מקום להקל בתנאי השחרור לחלופה של העורר, אשר ישיבתו בבית בהשגחת אביו והדודים שלו מכבידה ביותר על המשפחה כולה מבחינה כלכלית ומטעמים נוספים הנוגעים לתנאיה של המשפחה. נוטה אני גם לקבל את הטענה שלא יימצא לעורר מקום עבודה שאין בו פוטנציאל חיכוך עם אנשים; מקצועו הוא מציל ומכל מקום על פי כישוריו כל עיסוק בעבודה יהיה במקום שיש בו קהל. עם זאת יש בעיני משקל לטענה שיש לאפשר לעדי התביעה להעיד כל עוד העורר נתון במעצר בית. בהתחשב בעובדה שישיבת ההוכחות נקבעה למועד קרוב, יוכל העורר לשוב ולפנות לקביעת שינוי תנאי החלופה מיד לאחר סיום עדותם.

בכפיפות לאמור הערר נדחה.