בש"פ 3583/14 שלח סלימאן נ. מדינת ישראל

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפני, נחה דעתי כי לא נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט קמא, עת הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים כנגדו.

העבירות המיוחסות לעורר – נסיון לחבלה בכוונה מחמירה, נסיון הצתה ואיומים – חמורות ביותר, והן בוצעו לכאורה על רקע רצונה של המתלוננת לסיים את מערכת היחסים ביניהם. יצויין כי בא כוחו של העורר הודה בקיומן של ראיות לכאורה באשר לביצוען של העבירות דנן.

תסקיר שירות המבחן מעיד כי למרות עברו הנקי של העורר חלה התדרדרות בהתנהגותו בשנה האחרונה והוא, כך נטען, מעורב בהתנהגות פלילית.

שירות המבחן התרשם כי העורר הינו בעל עמדות נוקשות, אינו נענה לסמכות, אינו נעזר בסביבתו ומשתף באופן סלקטיבי בחייו.

עוד עמד שירות המבחן על קיומם של תלות של העורר במתלוננת וקושי להשלים עם אפשרות סיום היחסים ביניהם. כמו כן צויין כי העורר אינו מכיר בהתנהגותו האלימה ובהתדרדרות בהתנהגותו בעת האחרונה. נתונים אלו מהווים גורמי סיכון משמעותיים להישנות התנהגות אלימה.

למרות הערכה זו בחן שירות המבחן את חלופת המעצר המוצעת – בית אימו של העורר בטייבה, בפיקוחה ובפיקוח אחיו – וקבע כי חלופה זו אינה מתאימה בנסיבות העניין, ובפרט הואיל והמפקחים המוצעים אינם מהווים דמויות סמכותיות עבור העורר.

מבאת כוח המשיבה למדתי כי ההליך המשפטי כבר מצוי בעיצומו ועד לפגרת בית המשפט תתקיימנה ארבע ישיבות הוכחות.

נוכח כל האמור לעיל, אני סבור כי דין הערר להידחות.

על אף האמור לעיל, פתוחה הדלת לפני העורר לפנות במועד מתאים לבית המשפט קמא עם הצעה חדשה לחלופת מעצר במסגרתה יציג מועמדים מתאימים לשמש כמפקחים, ובית המשפט קמא ישקול אם יש מקום לבחון אותה בסיועו של שירות המבחן.