בש"פ 3585/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

נגד העורר, קטין יליד 1995, הוגש ביום 29.4.2012 כתב אישום בבית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע. ביום 6.5.2012 הורה בית המשפט המחוזי (השופט א' אינפלד ) על הארכת מעצרו של העורר משיקולי מסוכנות, וזאת עד להגשת תסקיר מעודכן אשר ייבחן חלופות מעצר מוסדיות בעניינו. הדיון בתסקיר נקבע ליום 28.5.2012, ואילו העורר טוען כי יש לשחררו מיידית למעצר בית מלא בפיקוחם של הוריו.

כתב האישום

2.

ביום 14.4.2012 קשר העורר קשר עם קטין אחר, יליד 1996, לשדוד נהג מונית באשדוד. השניים ביקשו מבעוד מועד מאדם שלישי כי יחכה להם במיקום שנקבע, על מנת שימלט אותם לאחר ביצוע הפשע. העורר הצטייד בשרשרת ברזל, ושותפו לקשר הצטייד בסכין. הם סימנו לנהג מונית לעצור, חבשו את כובע הבגד שלבשו לראשם, נכנסו למונית וסיכמו עם הנהג את יעד הנסיעה. במקום מסוים ביקשו השניים מן הנהג לעצור בצד הדרך, העורר כרך את השרשרת סביב צווארו של הנהג וחנק אותו, תוך שהוא צועק לשותפו לדקור את הנהג. השותף שלף את הסכין, הניף אותה לעבר הנהג וחתך את ידו של הנהג. לאחר מכן הצמיד השותף את הסכין לפיו של הנהג ודרש ממנו לקבל כסף. הנהג אמר שאין לו כסף, נתן לשניים את תעודת הזהות שלו וביקש שיעזבו אותו. העורר הורה לנהג שלא לשחרר את חגורת הבטיחות שלו ואמר לשותפו לדקור את הנהג. בתגובה השותף דקר פעמים רבות את מסעד הראש של כסא הנהג וצעק עליו שייתן לו את הכסף. הנהג נשבע לשניים כי אין לו כסף. השותף ביקש מהנהג קופסת פח ובה מטבעות, ודרש ממנו לפתוח את מגן השמש ולהוציא משם כסף. השניים נמלטו מהמונית כשבידם כרטיסי אשראי, 620 ₪ במזומן ותעודות של הנהג, אל מקום המפגש אותו תכננו מראש. במקום זה חיכה להם האדם השלישי כשרכבו מותנע, והם נסעו ברכבו והתחלקו בשלל השוד. בגין האמור יוחסו לעורר קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ושוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק זה.

הליכי המעצר

3.

העורר נעצר ביום 24.4.2012, ולמחרת הוארך מעצרו בהחלטת בית משפט השלום לנוער באשקלון (השופטת נ' שמואלי-מאייר ) עד ליום 29.4.2012. איתו נעצר שותפו לביצוע השוד. בית המשפט המחוזי לנוער (השופט א' אינפלד ) האריך את מעצרם של השניים ביום 29.4.2012 עד למתן החלטה אחרת; דיון במעצרם התקיים ביום 2.5.2012. המדינה ביקשה בדיון זה את מעצרם של החשודים עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 2.5.2012 קבע בית המשפט בהסכמה כי יש ראיות לכאורה נגד העורר. בית המשפט עמד על המסוכנות הרבה הנשקפת ממעשיהם של החשודים, ועל הצורך לבחון חלופות מעצר בעניינם נוכח היותם קטינים. בית המשפט ציין כי בהתחשב בחומרת המעשים, לו היה מדובר בבגירים, לא היה מקום לשקול חלופת מעצר כלל. כיוון שמדובר בקטינים, ביקש בית המשפט לקבל תסקירים משלימים בעניינם של החשודים לצורך בחינת חלופות מעצר וקבע דיון בתסקירים ליום 6.5.2012. נוכח התסקירים שהוגשו לו, קבע בית המשפט כי שותפו של העורר ישהה בחלופת מעצר באשפוזית ובקהילה הטיפולית "מלכישוע". ביחס לעורר המליץ תסקיר המבחן על מעצר בית מלא בפיקוח הוריו של העורר, וזאת לאור העובדה שמדובר בהסתבכות ראשונה שלו עם החוק, כי יש לו סיכויי שיקום, וכי הוריו מתאימים למשימת הפיקוח עליו. בית המשפט לא קיבל את המלצת שירות המבחן, וקבע כי נוכח גילו הבוגר יחסית של העורר ונוכח מסוכנותו הרבה לא ניתן להורות על חלופת מעצר משפחתית אלא רק על חלופה מוסדית הכוללת פיקוח מקצועי אשר יוודא את ההגנה על הציבור באופן הטוב ביותר. כן ציין בית המשפט כי יש חסרון מיוחד בשחרור העורר בעיר אשדוד. בית המשפט הורה כי ביום 28.5.2012 יתקיים דיון נוסף, בו יוגש תסקיר בעניין חלופות מעצר מוסדיות לעורר, ועד אז ייוותר העורר במעצר. על החלטה זו נסב הערר שבפני.

הערר

4.

בערר שבפני טוען העורר כי בתסקיר המבחן שהוגש לעיונו של בית המשפט המחוזי ניתנה המלצה לשחרר את העורר למעצר

בית

מלא באיזוק אלקטרוני ובפיקוחם של הוריו, וכי כך היה על בית המשפט להורות. לטענת העורר היה על בית המשפט ליתן משקל לעובדה שאין לעורר רקע פלילי, ולאמור בתסקיר המבחן בדבר סיכויי שיקומו של העורר, לקיחת אחריות על מעשיו, וההשפעה השלילית של המעצר עליו.

קצינת המבחן, גב' מרדר, שהתייצבה לדיון, מסרה כי כבר ביום ראשון הקרוב יובא העורר לבדיקה, ויתכן כי ניתן יהיה להקדים את הדיון. עם זאת, ייקח כחודש עד שיתפנה מקום במוסד מתאים. ב"כ העורר מבקש כי עד שיוכרע אם יש מקום להשארתו של העורר במוסד, הקטין יהיה בבית הוריו ולא במעצר. בהקשר זה, מפנה ב"כ העורר לאמור בתסקיר בעניין קשייו של העורר בבית המעצר.

דיון והכרעה

5.

תמימת דעים אני עם בית המשפט שאלמלא מדובר היה בקטין לא היה מנוס ממעצר עד תום ההליכים בלא שחרור. בצדק ביקש בית המשפט לבחון חלופה מוסדית. אם יימצא שהעורר אינו מתאים לחלופה מוסדית, יצטרך בית המשפט להעריך מחדש את העניין ולשקול מה ייעשה בקטין. ואולם, ערר זה הוגש בעיצומו של ההליך בלא להמתין לתוצאות הבדיקה. לא ראיתי פגם בהחלטת בית המשפט שלא לשחרר את העורר לבית הוריו ובקביעתו כי עד שיושלם הבירור בעניין חלופות המעצר, ישהה העורר במעצר. כידוע, בית המשפט אינו חייב לקבל את המלצות שירות המבחן.

6.

הערר נדחה.