פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
3590/15
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
העוררים:
1. יצחק אייל מרצ'י
2. טל מרצ'י
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר
שבע מיום 18.5.2015 במ"ת 49947-03-15 שניתנה על ידי כבוד השופט נסר אבו טהה
תאריך הישיבה:
י"ג בסיון תשע"ה
(31.5.15)
בשם העוררים:
עו"ד אשר אוחיון
בשם המשיבה:
עו"ד נעימה חנאווי;
עו"ד צחי יונגר
החלטה
הערר שלפני מכוון נגד תנאי השחרור לחלופת מעצר שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט נ' אבו טהה ) במ"ת 49947-03-15 מיום 18.5.2015. העוררים (שהינם הנאשמים 5 ו-6 בכתב האישום) טוענים כי המשיבה השתהתה זמן ממושך מעת שנודעו לה החשדות ועד למעצרם של העוררים. טענה זו נדחית על ידי המשיבה המצביעה על קושי מובנה בחקירה מסוג זה. ואולם, אין בטענה זו כשלעצמה, אף אם היא נכונה, כדי ללמד על שגגה שנפלה בהחלטת בית המשפט המחוזי באשר לתנאים לשחרורם של העוררים לחלופת המעצר. בנוסף, אף אם המעשים המיוחסים לעוררים חדלו מלהתקיים לפני כשנתיים, ולמרות שמסוכנותם של העוררים הוערכה כנמוכה יחסית, נסיבות ביצוען של העבירות המיוחסות להם מלמדות על ביצוע שיטתי ומתוחכם של העבירות, בהיקף ניכר, תוך התארגנות של מספר מעורבים ותוך שימוש באמצעים מתוחכמים.
די בכל אלה כדי להצדיק, לעת הזו, שחרור לחלופת מעצר הדוקה ולתנאים מגבילים מכבידים.
לא ראיתי לנכון לקבל את הטענה בדבר הפרת "עקרון השוויון" בהתייחס לתנאי השחרור של הנאשמות 7 ו-4, הן מאחר שקיים הבדל של ממש בין המיוחס לעוררים לבין המיוחס לשתיים, והן מאחר שכל מקרה נבחן לגופו ואין בסיס לטענה בדבר עקרון שוויון כוללני ומחייב. יתר על כן, עיון בהחלטות בית המשפט המחוזי בעניין התנאים המגבילים לשחרור לחלופת מעצר של הנאשמים 2,1 ו-3 (הכוללים הפקדה כספית או ערבות בנקאית בסכומים גבוהים משמעותית מאלו שנקבעו בעניינם של העוררים), מלמד כי בית המשפט המחוזי ערך מדרג בין הנאשמים השונים שעל פניו נראה הגיוני והולם. בנוסף, אין לקבל, לעת הזו ובטרם נשמע מענה לכתב האישום, את הטענה לפיה אין מקום לאסור קשר של העוררים עם המעורבים האחרים בפרשה, אף אם החקירה הסתיימה (כולה או עיקרה) ואף אם מעורבים אחרים יהיו עדי הגנה של העוררים.
אשר על כן הערר נדחה.
ניתנה
היום, י"ג בסיון התשע"ה (31.5.2015).
ש ו פ ט