בש"פ 3591/03 אלי (בן שמואל) אזולאי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של חבלה חמורה בבן משפחה ואיומים. עם הגשת כתב האישום הורה בית המשפט - בהחלטה ארוכה ומנומקת - על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ועל כך הערר שלפניי.

כתב האישום מגולל פרשה קשה שבמהלכה תקף העורר את אשתו באורח חמור ופראי. כדי כך הגיעו הדברים שלאשה נגרמו שברים בלסת, שברים בעצמות האף, כותרות שיניה נשברו וגופה נפגע כולו. האשה הובהלה לבית חולים, אושפזה למשך ששה ימים, נותחה ואף טופלה באנטיביוטיקה לווריד. נוכח כל אלה אין פלא בדבר שבית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בהיותו אדם שהמסוכנות נשקפת ממנו.

קראתי את המסמכים שנפרשו לפניי והוספתי ושמעתי טיעונים על-פה מפי בא-כוח העורר, עו"ד ששון בר-עוז. עו"ד בר-עוז טען לעורר כל אשר ניתן לטעון, ואולם במהלך הדיון טרדה את מנוחתי שאלה אחת ואחת בלבד: נכון הוא הדבר, כולנו נסכים על כך, שהוכחה עילת מעצר וכי העורר הוכיח עצמו כאדם מסוכן. בה-בעת, לא נוכל להעלים עין מכך שהעורר נעדר עבר פלילי לחלוטין, כי חייו הם חיים נורמטיביים, כי אדם משכיל הוא - בוגר האוניברסיטה בכלכלה ובחשבונאות - ועובד הוא ומפרנס את משפחתו - אשה ושני ילדים - בכבוד. ההתפרצות של העורר כלפי אשתו, חמורה ונוראה ככל שהיתה, אירעה על רקע מסויים וככל הידוע לנו זו הפעם הראשונה שהעורר תקף את אשתו בדרך שתקפה הפעם. יתר על כן: עילת המעצר בענייננו משתיתה עצמה על מסוכנותו של העורר לזולת, אלא שבנסיבות העניין אותו זולת אינה אלא אשתו ואשתו בלבד. אין טוענים כי העורר מסוכן לאנשים על דרך הכלל, ומכאן השאלה אם לא ניתן למצוא דרך להרחיקו מאשתו שלא במעצר.

אמהר ואוסיף כי אינני יודע מהי התשובה לשאלה, ואינני יודע אם שיחרורו של העורר ממעצר יהיה כרוך בסיכון לאשתו. כל שאני אומר אינו אלא זה, שיש וראוי לבחון אם שחרורו של העורר ממעצר יהיה כרוך בסיכון כלשהו

לאשתו, שעה שהמבחן העיקרי - שמא אומר: הבלעדי - הוא הבטחת שלומה ובריאותה של האשה. עם כל הסלידה שיש ממעשיו של העורר, לא נמצא לי כי שאלה ספציפית זו - במתכונתה הצרה - נבדקה בבית משפט קמא. אני מסכים עם החלטתו של בית המשפט המחוזי, ואולם כל עוד לא נבדקו הדברים לגופם, אתקשה לומר - שלא כהחלטתו של בית המשפט המחוזי - "ששום חלופת מעצר אינה יכולה להבטיח את שלומה של המתלוננת", כאמור, אני מסכים להחלטתו של בית המשפט המחוזי, אך דומני כי יש ונכון לבחון את הנושא בכללו בידי שירות המבחן.

וזוהי החלטתי: עניינו של העורר יעלה ויבוא לפני שירות המבחן לכתיבתו של תסקיר מעצר ולבחינת אפשרויות ריאליות לחלופות מעצר. להסיר ספיקות אני קובע כבר מעתה, כי השיקול העיקרי ששירות המבחן ישווה נגד עיניו יהיה מסוכנותו של העורר לאשתו ושלומה ובריאותה של האשה. לשון אחר: האם בשים לב למעשיו הקשים של העורר כלפי אשתו, ניתן להבטיח את שלומה ובריאותה של האשה על דרך של חלופת מעצר מתאימה.

פרקליטות המדינה שוקלת אם להסכים ואם שלא להסכים לחלופת מעצר, ו"שומרת היא על זכויותיה" לטעון בעניינה של חלופת מעצר.

משהגעתי לכלל מסקנה כי נכון, בזהירות הראויה, לבקש חוות דעת מאת שירות המבחן, נשאלת שאלה אם תסקיר המעצר יוגש לבית משפט זה או אם יוגש לבית משפט קמא. לאחר שיקול החלטתי כי ראוי שהנושא יעלה לפני בית משפט קמא ולו כדי שתעמודנה לרשותו של העורר, במקרה הצורך, שתי ערכאות דיון.

אני מחליט אפוא כי שירות המבחן יחבר תסקיר מעצר בתוך שלושה שבועות, ויגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה לתיק ב"ש 2315/03 בתיק עיקרי פ' 184/03 (לפני כבוד השופט עודד גרשון). משיתקבל תסקיר המעצר יזמן בית המשפט את באי-כוח בעלי הדין לטיעון ולבירור.

בכפוף לאמור לעיל אני דוחה את הערר.

היום, י"ט בניסן תשס"ג (21.4.03)

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03035910_G02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il