בש"פ 3592-23 בש"פ 3592-23

1.לפניי בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"ת 12755-05-23 (כב' השופט א' גורדון) מיום 5.5.2023 בה נמחק על הסף עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בירושלים במ"ת 24532-04-23 (כב' השופט ח' פס), שהורה על הארכת תנאי שחרורו של המבקש בערובה עד לתום ההליכים.

רקע והליכים קודמים

2.שני כתבי אישום הוגשו בעניינו של המבקש. בכתב האישום הראשון שהוגש ביום 17.4.2023 (ת"פ 24499-04-23 בבית משפט השלום בירושלים, להלן: כתב האישום הראשון) יוחסו לו עבירות של איומים, היזק לרכוש במזיד והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וזאת בעקבות אירוע מיום 3.4.2023 בו השתולל המבקש בתא מעצר בתחנת המשטרה (כאשר נעצר בקשר עם עבירה בגינה לא הוגש נגדו בסופו של דבר כתב אישום).

בשל עבירות אלה וכן בשל הצורך לחקור את העורר ביחס לאירוע הצתה שבו נחשד כי היה מעורב, נעצר המבקש עד ליום 11.4.2023 (במסגרת החלטתו של כב' השופט צ' סהראי). ביום 11.4.2023 התקיים דיון בבקשת המשיבה להארכת מעצרו של המבקש עד להגשת כתבי האישום נגדו, וזאת בהתאם להצהרת תובע שהוגשה על ידי המשיבה. בהחלטתו ממועד זה הורה בית משפט השלום (כב' השופטת י' ענתבי-שרון) על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים ובכלל זה מעצר בית מלא בבית אביו (החלטה זו תכונה להלן: החלטת השחרור בתנאים).

יצוין כי כתב אישום נוסף (להלן: כתב האישום השני) הוגש נגד המבקש ביום 17.4.2023 בת"פ 24635-04-23 לבית משפט השלום בירושלים. בכתב האישום הזה יוחסו למבקש עבירות של איומים ותקיפה סתם.

3.לאחר שהוגש כתב האישום הראשון, הגישה המשיבה בקשה לשחרור המבקש בתנאים מגבילים עד לתום ההליכים. היא עתרה כי בית המשפט יורה על אותם תנאים שנקבעו בהחלטת השחרור בתנאים במסגרת הליך המעצר נושא כתב האישום הראשון, וכי הוא יאריך תנאים אלה עד לתום ההליכים שם (מ"ת 24532-04-23 (שלום י-ם)). המשיבה טענה כי תנאים אלה דרושים כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. כאמור, אחד התנאים היה כי העורר ישהה במעצר בית מלא בבית אביו. המשיבה ציינה בדיון כי נגד המבקש מוגש בד בבד עם כתב האישום הראשון, גם כתב האישום השני.

בדיון שהתקיים ביום 23.4.2023 הסכים ב"כ המבקש לקיומן של ראיות לכאורה לעניין העבירות נושא כתב האישום הראשון. ב"כ המשיבה טענה כי למבקש עבר פלילי מכביד, במסגרתו אף ריצה עונש מאסר, וכי רישומו הפלילי כולל 15 תיקים, בגין אלימות, תקיפות ואיומים.

בית משפט השלום (כב' השופט ח' פס) קבע בהחלטתו (שתכונה להלן: החלטת בית משפט השלום) כי יש להותיר על כנם את תנאי השחרור שנקבעו בהחלטת השחרור בתנאים, בשילוב שעות אוורור קבועות תחת פיקוח. בית המשפט ציין כי המשפט שאמר לאחד השוטרים –"אני עוד כמה ימים אשתחרר וניפגש" – די בו לעלות כדי עבירת איומים. בית המשפט עמד על כך שלמבקש עבר פלילי משמעותי וכן תלוי ועומד נגדו כתב אישום נוסף בעבירת איומים ותקיפה סתם (הוא כתב האישום השני). בית המשפט אף ציין כי תנאי השחרור של המבקש אינם ברף גבוה.

בהחלטת בית משפט השלום הפנה בית המשפט את העורר לתסקיר מעצר. בית המשפט ציין בהחלטה כי הכנת תסקיר תיערך זמן רב, בעיקר כאשר המבקש איננו עצור אלא משוחרר בתנאים. הוא הוסיף כי פתוחה הדרך למבקש להגיש – ככל שימצא לנכון – בקשה לעיון חוזר, בקשה שאם תוגש, תיבחן לגופה.

5.על החלטת בית משפט השלום הגיש המבקש ערר. המבקש העלה בערר טענות נגד קיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירות שיוחסו לו בכתב האישום הראשון, וכן טען כי בית משפט השלום לא נתן את דעתו על כך שהמסוכנות הנשקפת ממנו היא ספציפית ולא כללית. באשר לעברו הפלילי נטען כי ההליכים נוהלו בבית משפט לנוער ועסקו בעבירות מיולי 2020. כמו כן, אין להקל ראש בקושי הכרוך במגבלות שהוטלו על המבקש בדגש על מעצר הבית. המבקש עתר במסגרת הערר כי בית המשפט יורה על ביטול תנאי שחרורו ובפרט על תנאי מעצר הבית.

ביום 5.5.2023 הורה בית משפט קמא על מחיקת הערר. בהחלטתו ציין בית המשפט כי מהערר עולה לכאורה כי ההחלטה נושא הערר היא החלטה סופית, בעוד שבפועל מדובר בהחלטת ביניים שניתנה עד לקבלת תסקיר של שירות המבחן. עוד צוין כי המבקש חזר בו מהסכמות קודמות והעלה טענות ביחס לקיומן של ראיות לכאורה, שאין מקום להידרש אליהן.

בית המשפט הדגיש כי הידרשות לערר על החלטת ביניים תיעשה במקרים חריגים בלבד, המאופיינים בטעות בולטת או באי חוקיות המעצר. המקרה דנן איננו מקרה חריג, ואין כל פגם במסקנות בית משפט השלום. הקביעה לפיה אחת מאמירותיו של המבקש מהווה ראייה לכאורה לעבירת איומים היא בדין, ויש לבחון את השתלבותה במכלול ההתנהלות והאמירות של המבקש. כמו כן, נשקפת מסוכנות מן המבקש, בשל השתוללותו החריגה והפוגענית בתא המעצר שעשויה להעיד על קושי בשליטה עצמית ונטייה לתוקפנות. גם עברו הפלילי של המבקש הכולל עבירות דומות מעיד על כך.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערר שלפניי.

טענות המבקש

6.לטענת המבקש, בהחלטת בית משפט השלום נקבע למעשה כי התנאים בהם הוא שוחרר, יעמדו על כנם ללא הגבלת זמן. אף שהופנה לתסקיר שירות המבחן, בית משפט השלום לא קבע דיון המשך; בית המשפט הסתפק בלציין כי המבקש יוכל להגיש בקשה לעיון חוזר, זכות דיונית השמורה לו ממילא בשינוי נסיבות או חלוף זמן. לכן מדובר למעשה בהחלטה סופית ולא החלטת ביניים, בניגוד לאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי נושא בקשת רשות הערר דנן. משום כך, שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על מחיקת הערר בלא קיום דיון. מדובר בעיוות דין חמור המצדיק את קבלת הבקשה דנן.

לאור זאת, המבקש עותר כי בית משפט זה יורה על השבת התיק לבית משפט קמא, אשר ידון בערר לגופו.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

8.על פי ההלכה הפסוקה, הרשות לערור ב"גלגול שלישי" לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר מתעורר חשש לאי-צדק חמור או עיוות דין (ראו, מיני רבים: בש"פ 2122/23 חאג' נג'יב נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (15.3.2023) (להלן: עניין נג'יב); בש"פ 4781/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (25.7.2019); בש"פ 5984/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (14.8.2018)). הבקשה שלפניי אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים, ולפיכך דינה להידחות.

9.טענתו העיקרית של המבקש היא כי החלטת בית משפט השלום מיום 27.4.2023 היא למעשה החלטה סופית בעניין שחרורו בתנאים עד תום ההליכים. משום כך שגה בית משפט קמא בהחלטתו בערר על החלטה זו, בה הוא התייחס להחלטת בית משפט השלום כאל החלטת ביניים. לגישתו, קביעתו של בית משפט השלום לפיה המבקש יוכל לפנות בבקשה לעיון חוזר וכך להגיע לתסקיר שירות המבחן – הופכת למעשה את החלטת בית משפט השלום להחלטה סופית.

10.בין אם החלטת בית משפט השלום היא אכן החלטת ביניים כפי שבית המשפט המחוזי היה סבור; ובין אם מדובר בהחלטה "סופית" ביחס לתקופת השחרור של המבקש עד לתום ההליכים נושא כתב האישום הראשון, אין מקום להתערב בה במסגרת "גלגול שלישי". כפי שהובהר, התערבות כזו של בית המשפט העליון היא חריגה ונדירה. כאשר למבקש נותר פתח לחזור ולפנות לבית משפט השלום בבקשה לעיון חוזר – אם ימצא לנכון, אין מקום להתערבות כזו. זאת הגם שהזכות לפנות בבקשה לעיון חוזר קיימת למבקש ממילא מכוח הדין.

החלטתו של בית המשפט המחוזי איננה בעלת חשיבות משפטית עקרונית, ולא נגרם למבקש אי צדק חמור המצדיק את התערבותו של בית המשפט העליון ב"גלגול שלישי".

11.בשולי הדברים אציין כי המבקש לא טען כי היה על בית המשפט המחוזי לקיים דיון פרונטלי בערר בטרם הוא החליט למחוק אותו על הסף. יובהר כי השאלה האם ישנה חובה לקיים דיון בנוכחות הצדדים גם במחיקת ערר על הסף שנויה במחלוקת ויש לגביה עמדות שונות בפסיקה (ראו: עניין נג'יב, פסקה 11). יחד עם זאת, מאחר שלא הועלתה כל טענה בנושא זה, אין מקום להידרש אליו במסגרת ההחלטה הנוכחית.

לכן, הבקשה נדחית.