בש"פ 3600/01 אבו עאליה עבד אלעזיז נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בירושלים כתב אישום המייחס לו עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף, התחזות כאדם אחר, הכשלת שוטר במילוי תפקידו וכניסה לישראל שלא כחוק. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, קנה העורר - שהוא יליד שנת 1977 ומתגורר בבית לחם - תעודת זהות של אדם אחר, הדביק בה את תמונתו והשתמש בה לצורך כניסה לישראל. כמו כן התחזה בפני שוטר כבעלים האמיתי של התעודה. בית משפט השלום (כבוד השופט א' רומנוב), בהחלטתו מיום 29.4.01, דחה את בקשת המדינה לעוצרו עד תום ההליכים וציווה לשחררו כנגד הפקדת ערבון כספי, חתימה על התחייבות והמצאת ערבים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' הכט), בהחלטתו מיום 30.4.01, ביטל את ההחלטה והורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

העורר ערר על ההחלטה.

2.הטעם העיקרי שעליו סמך בית המשפט המחוזי הוא ש"המצב השורר בישראל [ש]אינו מותיר מקום להקל ראש בתופעה של כניסה ושהייה בלתי חוקית בישראל העלולה לעודד לנצלה בידי חורשי רעה". בא כוח העורר משיג על טעם זה בטענה שהעורר הוא צעיר לימים, אין לו עבר פלילי ועשה מה שעשה כדי להיכנס לישראל ולפרנס את משפחתו. עוד טוען הוא כי ניתן להפיג את החשש שעורר יימלט מן הדין על ידי ערובות כספיות שיוטלו עליו.

כנגדו עמד בא כוח המדינה על כך שאין להקל ראש בעבירות המיוחסות לעורר ועל כך שהעורר הוא תושב בית לחם ושם לא תשיג אותו ידה של המדינה, אם ישוחרר. לדבריו הודה העורר בעובדות המיוחסות לו ולפיכך ניתן להניח כי משפטו יסתיים בימים הקרובים, בהקראת כתב האישום שנקבעה ליום 20.5.01.

3.סבורני כי נסיבותיהן של העבירות שעבר העורר מקימות יסוד סביר לחשש ששחרורו מן המעצר יביא להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, אם ייגזר עליו מאסר. תחומי ירושלים ובית לחם נושקים זה לזה ועל נקלה יוכל העורר להימלט לביתו בבית לחם. מאותה שעה לא יהיה עוד בכוחן של רשויות אכיפת החוק לשים עליו את ידיהן. עוד יש להביא בחשבון שסיומו של המשפט צפוי בקרוב מאד, כך שהפגיעה בחירותו של העורר, מבחינת אורך תקופת המעצר, תהיה מצומצמת.

די בטעמים אלה כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. מכל מקום, אם לא יסתיים המשפט בקרוב יוכל העורר לחזור ולבקש לשחררו בתנאים ובערובות כפי שקבע בית משפט השלום.

4.לפיכך אני דוחה את הערר.