בש"פ 3603/08 מדינת ישראל נ. שלומי קדם

בפניי בקשה להורות על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996.

1.

המשיבים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. כתב האישום הוגש נגד המשיבים ונגד חמישה נאשמים נוספים, ובחמישה מתוך שבעה אישומים הכלולים בו מואשמים המשיבים בצוותא בעבירות של קשירת קשר לפשע, לקיחת שוחד, מתן שוחד, הצעה לשוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, גניבה בידי מורשה, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, חבלה במזיד ברכב והצתה. כן מיוחס למשיב 1 אישום נוסף בגדרו הוא מואשם בעבירות של סחיטה באיומים, חטיפה לשם סחיטה וכליאת שווא ובאישום נוסף המיוחס למשיב 2 הוא מואשם בעבירה של הטרדת עד. הפרשה המתוארת בכתב האישום עניינה בעבירות שבוצעו בקשר עם איסוף מיכלי משקה בע"מ (אל"ה), תאגיד שהוקם בשנת 2001 לפי חוק הפיקדון על מיכלי משקה, תשנ"ט-1999, המספק שירות לציבור בתחום איסוף מיכלי משקה, החזר פיקדונות ומיחזור מיכלי משקה (להלן: התאגיד ). מיחזור זה מתבצע בשני אתרים האחד באשדוד (להלן: האתר ) והשני בקרית אתא. המשיבים עסקו באיסוף, רכישה ומיון של בקבוקים ופחיות והעברתם לתאגיד על מנת לקבל תמורתם את דמי הפיקדון. על פי המתואר בכתב-האישום בין השנים 2003 ועד 3.7.2007 פעלו המשיבים ונאשמים נוספים להצגת מצגים כוזבים בפני התאגיד באשר למספר הבקבוקים והפחיות שהובאו על ידיהם ועל ידי אחרים על מנת לזכות במרמה בהחזר דמי פיקדון ובונוסים גבוהים מן המגיע להם. כך, במועד שאינו ידוע למבקשת בין שנת 2003 וחודש ספטמבר 2006 קשרו המשיבים ושני נאשמים נוספים קשר לקבל מן התאגיד, במרמה ובנסיבות מחמירות, החזר דמי פיקדון ובונוסים שאינם מגיעים להם עבור בקבוקים ופחיות שכלל לא יגיעו למחזור או שאין לגביהם החזר פיקדון. במסגרת הקשר פנו המשיבים בהזדמנויות רבות, ישירות או באמצעות אחרים, לבקרים שהועסקו בתאגיד באמצעות חברות כוח-אדם, אשר תפקידם הוא לספור את כמות השקיות במשאית המגיעה לאתר וכן להוציא מהמשאיות שקיות דגימה לספירה פרטנית של בקבוקים. המשיבים קשרו עם הבקרים קשר - על ידי תשלום שוחד כספי או על ידי סחיטה באיומים ובכוח, חטיפה, כליאת שווא ופגיעה ברכושם - למעול בתפקידם ולרשום דוחות ספירה כוזבים. כן קשרו המשיבים קשר עם חלק מן הנהגים שעבדו בחברות הובלה המבצעות שרותי איסוף בקבוקים עבור התאגיד (וביניהם שניים מן הנאשמים בפרשה) ואיימו עליהם או הבטיחו להם תמורה כספית על מנת שישתתפו ברישום תעודות המשלוח הכוזבות ויכנסו לאתר כשבמשאיתם מספר קטן יותר של שקיות, בקבוקים ופחיות מן המספר הרשום בתעודות המשלוח והכל כדי לקבל במרמה את החזר הפיקדון. כן קשרו המשיבים קשר עם נהגים לגנוב שקיות מלאות בבקבוקים ובפחיות שהופקדו בידיהם על ידי לקוחות אחרים. הנהגים מסרו למשיבים בקבוקים ופחיות כאמור תמורת תשלום, ובכך יצרו חוסר במשאיות לעומת האמור בתעודות המשלוח, והמשיבים שלחו אותם למחזור מטעמם וקיבלו עבורם דמי פיקדון ובונוס. כתוצאה מפעולות אלה שילם התאגיד למשיבים דמי פיקדון ובונוסים על פי דוחות ספירה כוזבים. לצורך האמור הקימו המשיבים מערך של שוחד מצד אחד וביצוע עבירות אלימות מצד שני כדי ליצור את מצג השווא הנדרש לצורך המרמה.

2.

עם הגשת כתב האישום, ביום 2.8.2007, עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים ושל חמשת הנאשמים הנוספים עד תום ההליכים נגדם. בהחלטתו מיום 26.9.2007, לאחר קבלת תסקיר מעצר בעניינם, קיבל בית המשפט המחוזי (השופט א' יעקב) את הבקשה בכל הנוגע למשיבים ולנאשם נוסף והורה על מעצרם כאמור. בהחלטתו עמד בית המשפט על כך שלבד מביצוע העבירות מיוחס למשיבים, ולשני נאשמים נוספים "גם החלק התכנוני, היזמי והמפקח על הזרוע הביצועית" וכי הם מהווים "חוליה ראשונה בלעדיה אין ברשת הטוויה היטב, שעניינה הוצאת כספים במרמה מתאגיד המחזור, ואשר פעלה על פיו כל האמצעים, יהיו אלימים ופוגעניים ככל שיהיו, מקדשים את המטרה - מקסום רווחיהם האישיים". כן קבע בית המשפט המחוזי כי יש בנמצא די ראיות לכאורה נגד המשיבים וכי העבירות המיוחסות להם מלמדות על מידת מסוכנותם, המקימה עילת מעצר, וכי הוא לא השתכנע כי בחלופות המעצר אשר הוצעו יש כדי לאיין מסוכנות זו. לעומת זאת שניים מן הנאשמים שוחררו בתנאים מגבילים. ערר שהגישו המשיבים לבית משפט זה על החלטתו של בית המשפט המחוזי נדחה ביום 23.10.2007 (בש"פ 8403/07, השופט ע' פוגלמן).

3.

הבקשה שבפניי עניינה הארכת מעצרם של המשיבים משחלפו תשעה חודשי מעצר והמשפט טרם הסתיים. הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי כתב האישום הוקרא למשיבים ביום 16.8.2007, ביום 11.9.2007 תוקן כתב האישום ולאחר מכן פנו הצדדים להליך גישור. לאחר שלוש ישיבות גישור הגיעו הצדדים למבוי סתום והתיק נקבע להוכחות. ביום 5.2.2008 נקבע דיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 אך נוכח תיקונו של כתב האישום פעם נוספת באותו מועד ביקשו באי כוח המשיבים לדחות את תשובתם לכתב האישום. לפיכך הורה בית המשפט כי דיון לפי סעיף 144 הנ"ל יתקיים ביום 12.3.2008 וכן קבע בית המשפט 20 מועדים להוכחות החל מיום 25.3.2008 ועד לתאריך 17.6.2008 (לבקשת ההגנה שלושה מן המועדים בוטלו ונקבעו תחתם ארבעה מועדים חדשים). ואכן, ביום 12.3.2008 מסרו המשיבים את תשובתם לכתב האישום ונתנו את הסכמתם להגשת עשרות ראיות ובמועדים 25.3.008, 1.4.2008 ו-3.4.2008 התקיימו ישיבות הוכחות. להשלמת התמונה יצויין כי ביום 15.4.2008 הגיעו שלושה מן הנאשמים להסדר טיעון עם המבקשת, במסגרתו הודו בעובדות כתב אישום מתוקן, הורשעו וניתנה הסכמתם כי יידונו למאסר בפועל (מועד הטיעונים לעונש נקבע ליום 4.5.2008).

לאחר הדיון שהתקיים בבקשה ביום 30.4.2008 הודיעו המבקשת ובא-כוח המשיב 2 כי גם עימו הושג הסדר טיעון וכי משכך נתייתרה בקשת ההארכה בעניינו. החלטה זו תתייחס, אפוא, לבקשת ההארכה ככל שהיא נוגעת למשיב 1 בלבד.

4.

המבקשת טוענת כי יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב 1 בהדגישה כי המעשים המיוחסים לו - יצירת מערך של שוחד, סחיטה ואלימות מתוך בצע כסף -

חמורים ביותר וכך גם נסיבות ביצועם. לטענתה, ההתמדה והנחישות של המשיב ויתר הנאשמים בתוך המערך הופכים את מסוכנותו למוחשית ומחדדים את החשש לשיבוש מהלכי משפט ולהימלטות מאימת הדין. עוד מדגישה המבקשת כי אמנם שמיעת ההוכחות החלה במועד מאוחר יחסית, בשל קיומם של הליכי גישור שלא צלחו, אך הדיון מתקיים בקצב מהיר ביותר - נקבעו דיונים רבים בתדירות של פעמיים בשבוע, התקיימו עד עתה ימי דיונים ארוכים ובמקביל התנהל הליך גישור שאפשר את סיומו של התיק לגבי חלק מן הנאשמים. כן טוענת המבקשת כי הטענות שמעלה המשיב לגבי הראיות לכאורה הקיימות נגדו ולגבי חלקו הלכאורי בביצוע המעשים מקומן בבקשה לעיון חוזר ולא בבקשה שבכאן. כן יש לדחות לשיטתה את טענותיו לגבי אי השוויון בינו לבין אחת מן הנאשמות ששוחררה לחלופת מעצר, בהדגישה כי בעניין זה התקיימו נסיבות מיוחדות כיוון שאותה נאשמת היא אשתו של נאשם נוסף בפרשה (אשר משפטו הסתיים בעסקת טיעון כמתואר) ושליחתה למעצר היה מחייב להעביר את ילדיהם המשותפים לשירותי הרווחה.

5.

המשיב 1 מצידו מתנגד להארכת המעצר המבוקשת. לטענתו הראיות שהוצגו במשפט מצביעות כולן על אשמתו של נאשם אחר בפרשה ואין בהן להוכיח את אשמתו שלו. עוד טוען המשיב כי לא נשקפת ממנו כל מסוכנות, ובעניין זה הוא מדגיש כי שירות המבחן המליץ על שחרורו לחלופת מעצר וכי אין לו עבר פלילי. עוד הוא מציין כי עבירת החטיפה נמחקה מכתבי האישום של הנאשמים שהגיעו עם המשיבה להסדר טיעון וכי יש לכך בהכרח השלכה על עניינו. לעומת זאת, כך טוען המשיב, אין ללמוד דבר לגביו מכך שאחד מן הנאשמים הסכים בעסקת הטיעון כי ייגזר עליו עונש של שש שנים, שכן נאשם זה היה הדמות הדומיננטית ביותר בפרשה ובנוסף יש לו עבר פלילי. עוד מדגיש המשיב כי התיק לא יבוא לסיומו במסגרת 16 ישיבות ההוכחות הקבועות כיום וזאת נוכח היקף הראיות ומספר העדים הגדול שעדותם טרם נשמעה. עוד טוען המשיב כי חלקה של הנאשמת ששוחררה לחלופת מעצר גדול מחלקו שלו בפרשה ובנסיבות אלה עובדת היותה אם לילדים אינה מצדיקה להפלות בינו לבינה. לבסוף טוען המשיב כי המעצר פוגע בטיפול פסיכיאטרי אותו הוא עובר מזה שנים.

6.

לאחר ששקלתי את מכלול הטיעונים שהעלו הצדדים באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. מסוכנותו של המשיב כמו עולה מאליה מן המעשים המיוחסים לו. המשיב היה חוליה מהותית, לכאורה, בהקמתו ובהפעלתו של ה"מיזם" המשותף ששם לו למטרה לקבל מן התאגיד סכומי עתק במרמה. המשיב וחבריו לא בחלו לכאורה באמצעים להשגת מטרה זו ונקטו לצורך כך באלימות חמורה וכן בסחיטה ובאיומים. בכך יש כדי ללמד כי המשיב, אף שהוא נעדר עבר פלילי, הינו חסר עכבות וחסר מעצורים. המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב מצדיקה, אפוא, את המשך מעצרו אף בחלוף תשעה חודשי מעצר. הליך גישור שהתנהל בין הצדדים עיכב מעבר לראוי את תחילת שלב ההוכחות בהליך הנדון אולם נראה כי מאז שהחל, מתנהל המשפט בקצב משביע רצון וחזקה על בית המשפט המחוזי כי יוסיף ויקבע מועדי שמיעה, סמוכים ככל הניתן, על מנת להביא לסיומו של המשפט בהקדם האפשרי.

אשר על כן, מעצרו של המשיב 1 מוארך בתשעים ימים החל מיום 2.5.2008 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 8227/07, לפי המוקדם.