בש"פ 3604/07 איגור חרלנוב נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה , אשר קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום קריות מיום 12.4.07. בהחלטתו זו הורה בית המשפט המחוזי על מעצר העורר עד תום ההליכים, וביטל את החלטת בית משפט השלום שהורה על שחרורו לחלופת מעצר.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2.

כפי המיוחס בכתב האישום, ביום 12.3.07 נכנס העורר בכוח לדירה של שכנתו לבניין (להלן: המתלוננת) ואיים עליה. בהמשך, יצאה המתלוננת מדירתה ועלתה לקומה עליונה בבניין לבקש עזרה . או אז איים המתלונן על שכנה נוספת אשר פתחה את דלת ביתה למתלוננת. בהמשך, ירדו המתלוננת ואותה שכנה לדירתה של המתלוננת ונעלו את הדלת. בשלב זה הגיעו למקום שני שוטרים, ומשאלה ביקשו לעכב את העורר, איים העורר עליהם ותקף אותם. העורר המשיך לאיים ולתקוף, גם כאשר הודיע לו אחד השוטרים כי הוא עצור, גם לאחר שהוכנס לניידת משטרה בדרכו לתחנת המשטרה, וגם לאחר שהגיע לתחנת המשטרה.

3.

בגין כל אלה הוגש נגד העורר כתב אישום ביום 18.3.07 (ת.פ. 319/07), בגדרו הואשם בהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין); בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 277 לחוק העונשין; בתקיפה הגורמה חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין; ובאיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו (ב"ש 519/07).

4.

ביום 25.3.07 דן בית משפט השלום (כב' השופטת א' קנטור ) בבקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. עוד קבע בית משפט השלום כי נשקפת מסוכנות מצידו של העורר. בית המשפט דחה את חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר, בדמות מעצר בית בפיקוח הוריו, אך הורה על קבלת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן כדי לבחון חלופת מעצר אחרת.

5.

בדיון נוסף שנערך ביום 12.4.07, לאחר שהתקבל תסקיר המעצר, הורה בית המשפט על שחרור העורר לחלופה של מעצר בית מלא בבית חברתו (להלן: גב' ריס), בפיקוחה ובפיקוח אימו; אסר על העורר ליצור קשר עם המתלוננת; הורה לעורר להימצא בפיקוח קצין מבחן לתקופה של ששה חודשים; והורה על המצאת ערבות עצמית וערבות צד שלישי.

6.

המשיבה עררה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (ב"ש 2231/07). בהחלטתו מיום 12.3.07 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' כהן ) את הערר והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי הגם שהתרשם לחיוב מגב' ריס, נותר הוא עם ספקות הנובעים מכך שהנאשם אינו יציב, ומכך שחלופת המעצר שהוצעה הינה בקירבה לבית מגוריה של המתלוננת. בשולי החלטתו ציין בית המשפט, כי העורר זכאי להציע חלופת מעצר המרוחקת מביתה של המתלוננת, ואז ישוב וייבחן מעצרו על ידי בית משפט השלום.

7.

לפני טוען העורר, כי שגה בית המשפט, שכן המסוכנות הנובעת ממנו יסודה בתקיפת השוטרים, ולא משום המיוחס לו ביחס למתלוננת. לפיכך, אין בקרבה שבין מקום חלופת המעצר לבין מקום מגורי המתלוננת כדי למנוע את שחרורו לחלופת מעצר. העורר מוסיף וטוען כי עד לאירוע בגינו הוגש כתב האישום, שררו בינו לבין המתלוננת יחסי שכנות טובים. כן מציין העורר את ההחמרה שחלה במצבו הנפשי מאז מעצרו. העורר עוד טוען כי הוא לא הפעיל אלימות נגד השוטרים, אלא שאלה נהגו כלפיו באלימות. לאור כל אלה, מבקש העורר את ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, כך שהחלטת בית משפט השלום תיוותר על כנה.

8.

המשיבה מצידה תומכת בהחלטת בית המשפט המחוזי. המשיבה מדגישה את ההתנהלות המיוחסת לעורר, ולשיטתה, אין להפריד בין התנהלותו מול המתלוננת, לבין התנהלותו מול השוטרים. לשיטת המשיבה, שחרור העותר לחלופת מעצר מעמיד את המתלוננת ואת הציבור בסיכון.

דיון

9.

לאחר שעיינתי בערר על נספחיו, שמעתי את הצדדים שטענו לפני, ועיינתי במסמכים שהוצגו לי, החלטתי לדחות את הערר.

10.

בית המשפט המחוזי (וכמוהו גם בית משפט השלום), סבר כי נשקפת מסוכנות מן העורר. כעולה מהחלטת בית משפט המחוזי, המסוכנות הנשקפת מן העורר הינה, בעיקרה, משום הסמיכות שבין מקום מגוריה של המתלוננת לבין מקום מגוריה של גב' ריס, אשר בביתה עתיד היה לשהות העורר. בית המשפט המחוזי ציין, כי לאור קרבה זו, לא יהיה בידי המשטרה לפעול להגנת המתלוננת, אם יחליט העורר להפר את תנאי מעצר הבית.

11.

לא מצאתי כי יש מקום לשנות ממסקנתו זו של בית המשפט המחוזי. מסקנה זו נתמכת בעובדות המקרה כפי שעולות מכתב האישום ואשר יש בהן להעיד, לכאורה, על מסוכנות מצד העורר; גם עיון בתסקיר המעצר מעלה, כי אין בו משום שלילה מוחלטת של חשש ממעשי תוקפנות עתידיים מצד העורר; לאלה יש להוסיף את קיומן של שתי הרשעות קודמות לעורר בעבירות אלימות; ואת העובדה שהמעשים המיוחסים לעורר בוצעו בעת שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי.

12.

אכן, מוקד כתב האישום אינו בהתנהלות שבין העורר למתלוננת, אלא בהתנהלות שבינו לבין השוטרים. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך מעצמת האלימות בה נהג העורר וממשכה; מכך שראשיתו של האירוע בכניסתו לדירת המתלוננת; ומכך שבעת התרחשות חלק ניכר מהאירוע, היתה המתלוננת מאחורי דלת נעולה, מחוץ להישג ידו של העורר.

13.

על יסוד האמור, החלטתי לדחות הערר.

14.

בשולי הדברים אציין, כבית המשפט המחוזי לפני, כי העורר רשאי להציע חלופת מעצר המרוחקת מביתה של המתלוננת, וזו תבחן לגופה בבית משפט השלום.