החלטה1 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 3605/02 חנן אפגן נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · מעצר ביתערר על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר מעצר בית

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

הערר על המשך מעצר הבית נדחה. נקבע כי המסוכנות הנשקפת מכתב האישום מצדיקה את האיזון שנעשה בהחלטות הערכאות הקודמות. צמצום שעות המעצר על ידי בית המשפט המחוזי נחשב למספיק בנסיבות העניין.

העובדות

העורר נאשם בכתב אישום ושוהה במעצר בית. בית המשפט המחוזי צמצם את שעות המעצר בהחלטתו האחרונה. העורר ערר על המשך מעצר הבית.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להקל בתנאי מעצר הבית של העורר חרף חלוף הזמן מתחילת ההליכים?

הלכות

  1. 1

    איזון בין מסוכנות העורר לבין הפגיעה בחירותו מצא ביטוין בהחלטות הערכאות הקודמות, ואין מקום להקל מעבר לצמצום שעות המעצר שנעשה

    ״מצאו איזון ראוי בהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, שהורו על החזקתו של העורר במעצר-בית״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מעצר בית
  • ערר
  • מסוכנות
  • חלוף הזמן
  • שעות המעצר
  • איזון

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בש"פ

3605/02

בפני:

כבוד

השופט א' א' לוי

העורר

:

חנן אפגן

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערר

על מעצר חלקי

ערר

על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע

מיום

7.3.02 בתיק ב"ש 260/02 שניתן על-ידי

כבוד

השופט ניל הנדל

תאריך

הישיבה: י"ט באייר תשס"ב (1.5.02)

בשם

העורר: עו"ד גרפונקל גוסטבו דניאל

בשם

המשיבה: עו"ד דפנה ברלינר

החלטה

חרף חלוף הזמן מאז החלו ההליכים בעניינו של העורר, אני סבור שהמסוכנות העולה מכתב האישום, מחד, והרצון לצמצם עד למינימום את הפגיעה בחרות העורר, מאידך, מצאו איזון ראוי בהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, שהורו על החזקתו של העורר במעצר-בית. בהחלטתו האחרונה צמצם בית-המשפט המחוזי את שעות המעצר, ומעבר לכך לא ראיתי סיבה ללכת לקראת העורר.

הערר נדחה.

ניתנה היום, י"ט באייר תשס"ב

(1.5.02).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בש 260/02

הלכות

  1. 1איזון בין מסוכנות העורר לבין הפגיעה בחירותו מצא ביטוין בהחלטות הערכאות הקודמות, ואין מקום להקל מעבר לצמצום שעות המעצר שנעשה