בש"פ 3605/10 חמיס דסוקי נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בעמ''ת 6832-04-10 (כבוד השופט ש' מנהיים) מיום 22.4.2010, שבה נדחה הערר על החלטת בית משפט השלום ברמלה במ''ת 13725-03-10 (כבוד השופט ע' קובו) מיום 18.3.2010, בה נקבע שיש לשחרר את העורר בתנאים מגבילים.

1.

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום ברמלה מיוחסים לעורר שלושה אישומים בגין עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, התנהגות פסולה במקום ציבורי, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, ושיבוש הליכי משפט. באישום הראשון נטען שבתאריך 2.3.2010 נסעו העורר והמתלונן במונית שירות. במהלך הנסיעה התפתח בין העורר והמתלונן ויכוח מילולי, אשר במהלכו איים העורר בפגיעה בגופו של המתלונן וזאת בכוונה להפחידו ולהקניטו. מיד ובסמוך לאחר שהמתלונן יצא מהמונית, תקף העורר את המתלונן בכך שדחף אותו והכה בפניו, ולאחר שהמתלונן נפל ארצה הוא המשיך לבעוט בו מספר פעמים בפניו. כתוצאה ממעשי העורר נגרמו למתלונן מספר חבלות בפניו. באישום השני נטען ששוטרים אשר הגיעו לאזור מגוריו של העורר, הבחינו בו וקראו לעברו "עצור משטרה", העורר בתגובה נמלט מהמקום בריצה. באישום השלישי נטען שבהיות העורר בתחנת המשטרה בלוד, התקשר לבן דודו על מנת לזמן באמצעותו את אביו לצורך מתן עדות בתחנת המשטרה, כשהוא אומר לבן הדוד "שאבא שלי היה איתי".

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית משפט השלום הורה לשחרר את העורר בכפוף לתנאים מגבילים, ובכללם מעצר בית מלא בכפוף לפיקוח אלקטרוני ובפיקוח של מר חפנאוי; איסור יצירת קשר עם המתלונן ועדי התביעה; התחייבות עצמית בסך 10,000 ש''ח; ערבות צד ג' בסך 10,000 ש''ח; הפקדת ערבון כספי בסך 7,000 ש''ח. בהחלטתו קבע בית המשפט שלמרות שקיימים אי דיוקים בגרסת המתלונן עדיין יש ראיות לכאורה בנוגע לאישום הראשון. בנוסף קבע בית המשפט שקיים כרסום בראיות לכאורה בנוגע לאישום הראשון בלבד, אשר נובע ממחדלי חקירה של המשטרה, ועיקרו אינו קשור לעובדה שהעורר מסר טענת אליבי. בין המחדלים ציין בית המשפט את אי חקירת נהג המונית, אי ביצוע של איכון טלפוני לטלפון הנייד של העורר, ואי קיומו של מסדר זיהוי תמונות לאחת העדות בפרשה. עוד קבע בית המשפט שקיימות ראיות לכאורה בנוגע לאישומים השני והשלישי. בית המשפט התבסס בקביעה זו על דו''ח הפעולה שמסר אחד השוטרים שהיו באירוע שבו נמלט העורר מפני השוטרים, ועל מזכר שרשם שוטר לעניין השיחה של העורר ובן דודו. בנוסף בית המשפט קבע שלמרות שקיימת במקרה של העורר עילת מעצר, לאור כרסום בראיות לכאורה יש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, שיהיה בהם כדי להשיג את מטרת המעצר. על החלטה זו ערר העורר.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הערר בקובעו שהתנאים המגבילים לשחרורו של העורר יישארו בעינם. בית המשפט קבע שקיימות ראיות לכאורה בנוגע לאישום הראשון, ומנגד נקבע שקיים ספק של ממש בטענת האליבי שהציג העורר. בית המשפט הדגיש את הכרסום בראיות לכאורה בנוגע לאישום הראשון, באשר למחדלים בניהול החקירה בעניינו של העורר. בנוסף קבע בית המשפט שמכיוון שלעורר יש עבר פלילי מכביד ביותר הכולל בין השאר עבירות המעידות על מסוכנות מובהקת כמו סחר בסמים, ושיש כנגדו עונש מאסר בפועל תלוי ועומד, יש להותיר את ההחלטה על שחרור העורר בתנאים מגבילים על כנה.

מכאן הערר שפניי.

4.

בא כוח העורר טוען ששגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את הערר וקבע שיש להשאיר את השחרור בתנאים מגבילים על כנו, תוך שהוא מדגיש מספר טיעונים עיקריים. ראשית, בא כוח העורר טוען שאין ראיות לכאורה בנוגע לאישום הראשון. את טענתו הוא מבסס על סתירות שקיימות בגרסת המתלונן, טענת האליבי של העורר, ומחדלי החקירה שנעשו בעניינו של העורר. עוד טוען בא כוח העורר בנוגע לאישום השני שמכיוון שהשוטרים הגיעו בלבוש אזרחי העורר לא הבחין שמדובר בשוטרים. לטענת העורר אחד השוטרים אף שלף אקדח, ועל כן ברח מפניהם, לפיכך אין ראיות לכאורה באישום זה. ראיה שכך הם פני הדברים מוצא בא כוח העורר בהגעתו של העורר למשטרה ביוזמתו עוד באותו היום, לאחר שהבין שהמשטרה מחפשת אחריו. בנוסף טוען בא כוח העורר שאין ראיות לכאורה בנוגע לאישום השלישי, מכיוון שהעורר נתן הסבר מניח את הדעת לנוסח התשובות שלו בשיחת הטלפון עם בן דודו, בכך שבכוונתו היה רק להסביר למה המשטרה צריכה את אביו ולא לצרכי שיבוש חקירה. לבסוף טוען בא כוח העורר, שאורח החיים של העורר בשנים האחרונות הוא נורמטיבי, ועל כן אין לייחס משקל לעברו הפלילי.

5.

באת כוח המשיבה טוענת שקיימות ראיות לכאורה בנוגע לשלושת האישומים המיוחסים לעורר. את טענתה מבססת באת כוח המשיבה על הזיהוי של העורר על ידי המתלונן במסדר תמונות, כמו גם על העימות שנערך בין המתלונן לעורר שם זיהה המתלונן (גם אם לא סמוך לאחר האירוע) את העורר בוודאות, ועל כך שהעורר נתפס עם הבגדים שאותם ציין המתלונן. עוד טוענת באת כוח המשיבה שיש מספר סתירות בטענת האליבי של העורר. בנוסף טוענת באת כוח המשיבה בנוגע לשני האישומים האחרים, שקיימות ראיות לכאורה המתבססות על דוחות ומזכרים של השוטרים שדיווחו על האירועים שקרו ואשר בגינם מיוחסים לעורר האישומים הרלוונטיים. לבסוף טוענת באת הכוח המשיבה שהעורר הפר בעבר את החלטות בית המשפט, ולכן אין הצדקה להקלה בתנאי מעצרו.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. טענתו העיקרית של העורר נסבה על העדרה של תשתית ראייתית לכאורית באישומים השונים המיוחסים לו. ההחלטות של הערכאות הקודמות היו מנומקות ומפורטות בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ולא מצאתי הצדקה לסטות מקביעות אלו. בית משפט השלום פרט את התשתית הראייתית אשר במרכזה זיהויו של העורר על ידי המתלונן במסדר תמונות, והמזכרים השונים שרשמו השוטרים. לעניין זה חשוב לציין שבשלב הדיון בהליך המעצר אין בית המשפט נדרש לבחינת מהימנות הראיות ולבחינת משקלן האפשרי, אלא רק לבחינת הפוטנציאל ההוכחתי של הראיות לכאורה וסיכויי ההרשעה על פיהן (בש''פ 8803/07

נימר נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 31.10.07); בש''פ 3673/10 גילקרוב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 25.5.2008)). בא כוח העורר טוען שנפלו אי דיוקים בגרסת המתלונן, המובילים למסקנה שאין ראיות לכאורה בנוגע לאישום הראשון. טענה זו נוגעת לשאלת משקלן של הראיות, ולכן דינה להתברר במהלך המשפט לגופו. המתלונן זיהה את העורר כאדם האחראי לתקיפתו, תוך שהוא מציג גרסה שלמה לאירוע שקרה במונית. אמנם, נפלו אי דיוקים בגרסתו של המתלונן, אך אין בהם כדי לקעקע את התשתית הלכאורית כנגד העורר. ראוי לציין שגרסת האליבי שהציג העורר לקתה באי דיוקים רבים, ועל כן לא ניתן להסתמך עליה בשלב זה. הראיות לכאורה שהוצגו בנוגע ליתר האישומים היה בהם תשתית מספקת להגשת כתב אישום, ולא מצאתי ממש בטענות בא כוח המשיב כנגדם.

7.

מחדלי החקירה בעניינו של העורר היה בהם להוביל למסקנה שקיים כרסום מה בראיות לכאורה בנוגע לאישום הראשון. עם זאת, לא השתכנעתי שיש בכרסום בראיות כדי לאיין סיכוי סביר להרשיע את העורר במעשים המיוחסים לו. בשל כרסום זה בראיות החליט בית המשפט קמא לשחרר את העורר לחלופת מעצר, וזאת על אף עברו הפלילי העשיר הכולל ביצועה של עבירת אלימות חמורה לאור יום. לא מצאתי כי כרסום ראייתי זה מצדיק הקלה נוספת עם העורר (בש''פ 6458/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 31.7.08)), ואני סבורה כי האיזון שנעשה בעניינו ראוי הוא ומוצדק.

אשר על כן, הערר נדחה.