בש"פ 3609/01 מדינת ישראל נ. יורי בבזייב

1.על המשיב הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו, בארבעה אישומים, עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, בעילה אסורה בהסכמה, תקיפת קטין ואיומים, שנעברו בין החודשים אוקטובר 2000 עד מרץ 2001. המשיב הוא יליד 1981 והמתלוננת ילידת 1985 ואין חולקים כי מהודעותיהם של השניים "עולה כי נתקיימו יחסים רומנטיים ביניהם והם אף ראו עצמם מאורסים עפ"י מנהגי עדתם". לאור אופיה המיוחד של מערכת היחסים בין השניים, שהוגדרו על ידי בית המשפט כ"מעוותים עפ"י קני המידה המקובל", ובהעדר הרשעות קודמות למשיב, החליט בית המשפט (כבוד השופט י' טימור), בהחלטתו מיום 6.5.01, לשחרר את המשיב בערובה ובתנאים, כפי שהציע שירות המבחן. המדינה עררה על ההחלטה.

2.בדיונים לפני לא חלקו באי כוח המדינה כי מדובר בפרשה יוצאת דופן וכי יש מקום לנקוט חלופה למעצר, בין היתר גם לאור נסיבותיו האישיות של המשיב ולאור העובדה שאין לו הרשעות קודמות. בהסכמת באי כוח בעלי הדין אף הוגש ביום 21.5.01 תסקיר מעצר משלים, שבו נדונו שתי חלופות של "מעצר בית": האחת בעיר שדרות והשניה בכפר סבא. בא כוח המדינה סבר שאין לשחרר את המשיב ל"מעצר בית" בשדרות - מקום מגוריה של המתלוננת - אלא במקום אחר, מרוחק יותר.

עיינתי בתסקירי המעצר וכן שמעתי את דברי דודו של המשיב, גבריאל בבזייב, משדרות ואת הצהרתו כי יקפיד למלא אחרי כל התנאים שיוטלו עליו, אם יעמוד המשיב בפיקוחו. שוכנעתי כי למרות אופיים של המעשים המיוחסים למשיב, המעידים לכאורה על מסוכנות, הרי בהתחשב בנסיבות המיוחדות של הפרשה ושל המשיב, צדק בית המשפט המחוזי כאשר החליט לשחררו מן המעצר.

3.לפיכך אני דוחה את עררה של המדינה ומורה כי המשיב ישוחרר מן המעצר בתנאים וכנגד הערובות שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו הנזכרת. אם לא יעמוד המשיב בתנאים ייעצר עד תום ההליכים.