בש"פ 3609/10 אמיר סואעד נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) אשר קיבל את ערר המדינה והורה על הארכת מעצרו של העורר עד ליום 12.5.10 בשעה 14:00.

1.

העורר נעצר ביום 3.5.10 בחשד לתקיפת בת זוג ואיום עליה. ביום 4.5.10 הובא העורר להארכת מעצר בפני בית משפט השלום בעכו. בית המשפט (כב' השופט ר' צמח) בחן את חומר החקירה ואת רשימת פעולות החקירה המתוכננות והורה על מעצרו של העורר עד ליום 7.5.10 בעיקר לצורך חקירת ילדי בני הזוג על-ידי חוקרת ילדים. עם זאת, העיר בית המשפט כי אם החקירה תסתיים לפני כן ניתן יהיה לשחרר את העורר. ביום 7.5.10 התבקשה הארכת מעצר שנייה של העורר בפני בית משפט השלום. בית המשפט (כב' השופט ג' נאסר) נענה לבקשה והורה על הארכת המעצר עד ליום 9.5.10 בשעה 15:00. עם זאת ציין בית המשפט כי ככל שתתבקש הארכת מעצר נוספת יהיה על המשטרה להצטייד בהצהרת תובע. במועד זה שבה המשטרה וביקשה בשלישית את הארכת מעצרו של העורר. בפעם זו סירב בית המשפט (כב' השופט ז' סלאח) להיענות לבקשה. בית המשפט קבע כי אמרותיהם של שני השופטים בהארכות המעצר הקודמות של העורר יצרו אצלו ציפייה שהשחרור הינו בפתח. כמו כן, התרשם בית המשפט כי לא ניתן יהיה לסיים את השלמות החקירה הדרושות תוך זמן קצר סביר. מאחר שהוצעה חלופה שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר ואת החשש לשיבוש הליכי חקירה יש מקום לשחרר את העורר אליה. לפיכך הורה בית המשפט על שחרור העורר לכפר בית ג'אן תוך הפקדת ערבות עצמית וצד ג' והרחקה מהמעורבים לשבעה ימים. על ביצוע ההחלטה ניתן עיכוב ל-24 שעות.

2.

על החלטה זו הגישה המשטרה ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את הערר והורה על הארכת מעצרו של העורר עד ליום 12.5.10 בשעה 14:00. בית המשפט ציין כי מחומר החקירה עולה כי מדובר באדם המתנהג באלימות כלפי אשתו וילדיו, וטמונה בו מסוכנות לא מבוטלת כלפיהם. כמו כן קיים חשש ששחרורו ישבש את החקירה, במיוחד באמצעות הפעלת לחץ על קרובי משפחה.

3.

מכאן הערר שבפניי. בא-כוח העורר טען כי בהארכת המעצר השנייה הורה בית המשפט כי העורר ישוחרר אם לא תוגש הצהרת תובע בתום ההארכה שהתבקשה. מאחר שלא חל שינוי נסיבות מאז החלטה זו היה מקום לפעול על-פי החלטת בית המשפט ולשחרר את העורר. עוד טען הסנגור כי הוצעה חלופה טובה שיש בכוחה לאיין את מסוכנותו של העורר, ולפיכך לא היתה מניעה לשחררו.

באת-כוח המדינה טענה כי לא ניתן לומר שהחלטת בית משפט השלום מיום 7.5.10 יוצרת מעשה בית דין. כמו כן ציינה כי החלטתו ניתנה לפני חקירת הילדים, ולאחר חקירתם עלה הצורך בפעולות חקירה משלימות נוספות. מדובר, לטענתה, בחשדות שמקימים חשש ברור להשפעה על עדים.

4.

דין הערר להידחות. איני רואה בהחלטת בית משפט השלום מיום 7.5.10 ככובלת את שיקול דעתו של בית המשפט בהארכת המעצר הבאה הנגזרת מתמונת המצב המובאת בפניו בזמן נתון. כפי שהובהר על-ידי המדינה, בזמן הארכת המעצר נחקרו ילדי בני הזוג והתעורר הצורך לביצוע השלמות חקירה. לפיכך מובן כי היה מוסמך בית משפט השלום להורות על הארכת מעצרו של העורר בשלישית. מכל מקום, משהובא הדיון בפני בית המשפט המחוזי ברי כי שיקול דעתו אינו כפוף להחלטה קודמת של בית משפט השלום. גם לגופו של עניין איני רואה מקום להיעתר לערר. מדבריה של באת-כוח המדינה עולה כי חלק מהשלמות החקירה הנדרשות בוצעו זה מכבר וחלק אמורות להתבצע בזמן הקרוב. לצד זאת, החשש משחרור העורר בשלב זה של החקירה, כאשר מדובר בעבירות של אלימות במשפחה, מתמקד בחשש מהשפעה על עדים. ברי כי השפעה זו יכולה להיעשות גם ממקום מושב רחוק מהעדים ובאמצעים שונים. לפיכך אני סבורה כי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו להאריך את מעצרו של העורר. עם זאת, בהתחשב כי מדובר בחקירת ילדים על כל הכרוך בכך מובן כי על המשטרה לפעול מהר ככל הניתן על מנת לסיים את פעולות החקירה הדרושות.

הערר, אם כן, נדחה.