בש"פ 3610/09 אתי שטנקריט נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב ) מיום 12.4.2009 בעמ"ת 4206-06-09, בה הוחלט לקבל את ערר המדינה על שחרורה בתנאים של העותרת ולהורות על מעצרה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה.

1.

לבית משפט השלום בקריות הוגש כתב אישום נגד העוררת, המייחס לה, יחד עם אחר (להלן: האחר ), עבירות של איומים, הטרדה באמצעות מכשיר בזק והעלבת עובד ציבור. בנוסף, יוחסו לעוררת לבדה עבירות של הכשלת שוטר והחזקת סכין שלא כדין. על פי הנטען בכתב האישום, עשו העוררת והאחר שימוש במכשירי טלפון שברשותם על מנת לאיים, להפחיד ולהקניט שני שוטרים.

2.

עם הגשת כתב האישום, נתבקש מעצרם של העוררת והאחר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. העוררת והאחר לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה. לפיכך, ומשקבע בית משפט השלום כי ישנה עילת מעצר נגד העוררת והאחר, התמקד הדיון בשאלת חלופת המעצר. ביום 7.4.2009 הורה בית משפט השלום בקריות (השופטת א' קנטור ) על שחרורם של העוררת והאחר בתנאים מגבילים למעצר בית מלא, תחת איסור לעשות שימוש בכל אמצעי תקשורת. ביחס לעוררת נקבע, כי היה תשהה במעצר בית בבית אביה בנהריה, תחת פיקוחם של שלושה מפקחים חלופיים – אביה, אחיה ואחותה הגדולה.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 12.4.2009 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב ) את הערר ביחס לאחר, אך קיבל את הערר ביחס לעוררת והורה על מעצרה עד לתום ההליכים המשפטים נגדה. בית המשפט קבע, כי נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לעוררת והתמשכותן על פני תקופה ארוכה, יחד עם עברה הפלילי, הכולל הרשעה במעשים דומים, מעידים על מסוכנותה של העוררת. בית המשפט התרשם כי חלופת המעצר שהוצעה אינה מאיינת מסוכנות זו, וזאת נוכח הקירבה הגיאוגרפית בין ביתו של אבי העוררת לבין תחנת המשטרה בה עובדים השוטרים אשר הוטרדו, על פי הנטען, על ידה.

3.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. לטענת העוררת, ניתן להשיג את מטרת המעצר גם באמצעות חלופת המעצר שנקבעה על ידי בית משפט השלום. לטענתה, העובדה שבית אביה נמצא במקום הסמוך לתחנת המשטרה בה עובדים השוטרים אשר הוטרדו לכאורה על ידה, אינה צריכה להשפיע על יכולתה של חלופת המעצר לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנה, וזאת נוכח התרשמותו החיובית של בית המשפט מהמפקחים. לבסוף טוענת העוררת, כי העובדה ששותפה למעשים נשוא כתב האישום שוחרר לחלופה תומכת במסקנה כי היה מקום לשחררה לחלופה גם כן, וכך גם העובדה שהיא אם לשלושה ילדים קטנים.

4.

ביום 3.5.2009 התקיים דיון בערר, במסגרתו נשמעו טיעוני הצדדים בעל פה. ביחס לטענות העוררת השיבה המשיבה, כי עברה הפלילי של העוררת, יחד עם העובדה כי התנגדה למעצרה ונשאה על גופה סכין, מעידים על המסוכנות הנשקפת ממנה. כן טענה המשיבה כי לא ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופה, וזאת מאחר שהעוררת ביצעה את המעשים המיוחסים לה בכתב האישום בזמן שהיתה משוחררת בתנאים מגבילים בתיק אחר, בו יוחסו לה עבירות דומות. בנוסף, טענה המשיבה כי חלופת המעצר שהוצעה אינה מתאימה גם נוכח הקירבה הגיאוגרפית בין מיקומה, בעיר נהריה, לבין תחנת המשטרה בה משרתים השוטרים שהוטרדו על ידי העוררת, שכן משמעות הדבר היא שכל הפרה של תנאי השחרור תטופל על ידי שוטרי תחנה זו.

בכל הנוגע להרשעות העוררת בעבר נפרשה התמונה, לפיה העוררת הורשעה בעבר בעבירה של תקיפת בן זוג, ונגזרו עליה 3 שנות מאסר על תנאי החל מיום 23.5.2001 (ת.פ. 2001/01 בבית משפט השלום בעכו). כן התברר, כי העוררת הורשעה בעבר בעבירות של הטרדה, איומים והחזקת סכין או אגרופן שלא כדין, ונגזרו עליה שנתיים תחת פיקוח של קצין מבחן (ת.פ. 2525/05 בבית משפט השלום בעכו). בנוסף, התברר כי לאחרונה, ביום 9.11.2008, הורשעה העוררת, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הטרדה ואיומים כלפי שוטרים, וכן בעבירות של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית ושל החזקת תחמושת לנשק שלא כדין, וזאת כאשר היתה תחת פיקוח של קצין מבחן בעקבות הרשעתה בת.פ. 2525/05 (ת.פ. 3427/07 ות.פ. 3283/07 בבית משפט השלום בעכו. להלן: התיקים האחרים ). כן התברר, כי במסגרת הסדר הטיעון בתיקים האחרים, הוסכם בין הצדדים כי בטרם מתן גזר-הדין יוגש לבית המשפט תסקיר שירות המבחן לעניין העונש. בעת הדיון בפני לא ידעו באי-כוח הצדדים אם הוגש כבר תסקיר קצין מבחן ומה היתה עמדת המבחן בתיק שהוא כמעט זהה בנסיבותיו לתיק שלפניי. עקב כך נתבקשה באת-כוח המשיבה על ידי לברר מול שירות המבחן מתי יוגש תסקיר המבחן בעניינה של העוררת בתיקים האחרים, והאם נוכח הבדיקה שכבר נעשתה בתיקים אלה ישנה אפשרות לשחרר את העוררת לחלופה. באת-כוח המשיבה התבקשה לעדכן את בית המשפט בדבר תוצאות הבדיקה עוד באותו היום.

5.

ביום 3.5.2009 הודיעה באת-כוח המשיבה לבית המשפט כי ביום 8.2.2009 הוגש לבית משפט השלום בעכו תסקיר מבחן לעונש בתיקים האחרים. במסגרת התסקיר, המליץ שירות המבחן על דחיית גזר-הדין בעניינה של העוררת ב-4 חודשים, ועל שילובה בהליך טיפולי ביחידה לטיפול ומניעת אלימות בנהריה. בהמשך לכך, נקבע דיון נוסף בתיקים האחרים בבית משפט השלום בעכו ליום 7.4.2009, כאשר לקראת הדיון היה על שירות המבחן להגיש תסקיר משלים בעניינה של העוררת. ביום 4.5.2009 הודיעה המשיבה לבית המשפט כי בירור שנערך עם שירות המבחן העלה, כי העוררת לא השתלבה בסופו של דבר בהליך הטיפולי עליו המליץ שירות המבחן. יצוין, כי האישומים מלמדים על תוקפנות רבה שהעוררת אוצרת בקרבה והתנהגותה הרצופה עשרות איומים על שוטרים והטרדות נראית כתופעה אובססיבית הטעונה טיפול והשגחה.

6.

כתב האישום שהוגש נגד העוררת כולל 52 סעיפי אישום, המצביעים על הטרדה ממשית ואיומים על השוטרים המוטרדים, ואין להקל ראש בחומרתם של אישומים אלה. בנוסף, לחובת העוררת הרשעות קודמות בעבירות של תקיפת בן זוג, איומים, הטרדה באמצעות מתקן בזק והחזקת סכין שלא כדין, וניכר כי מדובר בדפוס התנהגות החוזר על עצמו – חרף היותה של העוררת תחת פיקוחו של שירות המבחן. לאחר שעיינתי בתסקיר המבחן שהוגש בעניינה של העוררת בתיקים האחרים, הגעתי למסקנה כי מן הראוי לקבל תסקיר מעצר ביחס לעוררת. עברה הפלילי, התיק התלוי ועומד שטרם נגזר בו דינה ובעיקר אופי האישומים נשוא כתב האישום שבגינו נעצרה, כל אלה מלמדים שיש בעיה יוצאת דופן בהתנהגות העוררת המצדיקה בירור מעמיק יותר ביחס לאפשרות שחרורה לחלופה הולמת. לכאורה, יש מקום לשחרורה לחלופה, אם ניתן להעמידה בתקופה זו תחת פיקוחו של שירות המבחן. הבאתי עוד בחשבון שבנסיבות העניין לא יהיה בתסקיר משום הכבדה בלתי סבירה על שירות המבחן שיש לו היכרות עם העוררת גם בימים אלה.

על רקע זה, יש לבחון אפשרות למנוע את הישנות מעשי ההטרדה והאיומים על ידי העוררת, ולהעמידה בפיקוח והשגחה בתקופת שחרורה לחלופה, אם תימצא על ידי שירות המבחן חלופה נאותה שיש בה כדי להשיג את תכלית המעצר.

הערר מתקבל במובן זה שתסקיר מעצר יוגש לבית המשפט המחוזי בתוך 21 ימים, ובית המשפט ישקול את אפשרות השגת תכלית המעצר על דרך של חלופה.