בש"פ 3612/13 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר זה עניינו הקלה בתנאי מעצר בית ויציאה לעבודה. הוא מופנה כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא א' אברהם ) במ"ת 56204-02-13 מיום 6.5.13, במסגרתה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. עניינה של הפרשה עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, התפרצות למקום מגורים, נשיאה והובלת נשק וסחיטה באיומים.

רקע

ב.

כנגד העורר, יליד 1990, הוגש (ביום 28.2.13) כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) + 29 לחוק, התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(ב) + 29 לחוק, נשיאה והובלת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא + 29 לחוק וסחיטה באיומים לפי סעיף 428 + 29 לחוק;

כנטען בכתב האישום, עובר ליום 28.7.12 קשר העורר קשר עם שישה אחרים לשדוד את עזמי פאר (להלן עזמי ), חלפן כספים שהתגורר באותה תקופה בנצרת עילית. בהתאם לקשר, חברו השבעה בליל ה-28.7.12, ובשעה 0315 חדרו שלושה מהם, דרך חלון ששברו לביתו של עזמי, כשהם רעולי פנים, על ידיהם כפפות ובידי אחד מהם אקדח. השאר נותרו מחוץ לבית. משהבחין עזמי בשודדים ברח מן הבית בקפיצה מן המרפסת, והותיר אחריו את זוגתו ושתי בנותיה הקטינות. באיומי אקדח לראשה, דרש אחד הנאשמים שתמסור לידיו את הכסף, הזהב ומפתחות הרכב. השודדים נטלו עמם את מכנסיו של עזמי שהכילו 20,000 ש"ח במזומן, צ'קים בסכום כולל של כ-600,000 ₪, מפתחות, ארנק ומסמכים, וברחו מהמקום, לא לפני שירו (יריה אחת) לתקרת הבית. בסמוך לאירוע, התקשרו השודדים לעזמי, איימו עליו ודרשו ממנו כסף בתמורה לפריטים שנגנבו. העורר הועמד לדין בנפרד משאר השותפים למעשה, ועם הגשת כתבי האישום ביקשה המשיבה את מעצרם של המעורבים עד לתום ההליכים.

החלטת בית משפט המחוזי

ג.

בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים

(בעניינו של העורר) מיום 14.3.13

נטען לקיום תשתית ראייתית לכאורית לחובת העורר ולקיומה של עילת מעצר של מסוכנות. בא כוחו הקודם של העורר, עו"ד עתאמנה, אישר את קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, כמו גם עילה למעצר. אולם טען, כי יש לשחרר את העורר לחלופה, וזאת משום חלקו הפעוט באירוע השוד. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא אברהם ) הורה בהחלטתו מיום 18.3.13 על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, בשל גילו ועברו הנקי. בית המשפט ציין, כי אכן קיימת תשתית ראייתית לכאורית, ובמרכזה הודאתו של העורר, בה הוזכרו פרטים מוכמנים רבים שרק המצוי בלב האירוע עשוי היה להכירם. בית המשפט סבר, כי נוכח הנסיבות החמורות, יש לזהות מסוכנות בכלל המעורבים, ללא קשר לחלקו של פלוני או אלמוני.

ד.

הדיון בבקשה נדחה מפעם לפעם לבקשת שרות המבחן עד להגשת תסקיר בעניינו של העורר ביום 28.4.13. אולם בדיון מיום 29.4.13 ציין בית המשפט המחוזי (השופט ש' אטרש ), כי למעשה מציג התסקיר אסופת נתונים שהצטברו אצל שרות המבחן מתיק קודם של העורר, בלי שהתקיימה פגישה בין קצינת המבחן לעורר. לפיכך, נקבע כי אין בתסקיר החלקי כדי לשרת את המטרה שלשמה הוזמן. בית המשפט הורה על השלמת תסקיר המעצר.

ה.

ביום 6.5.13 קיים בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא אברהם ) דיון משלים בבקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין, כי שירות המבחן העריך את האפשרות להישנות מעשי העורר כבינונית, אך סבר שניתן להתמודד עם מסוכנותו של העורר בתנאי ערובה. שירות המבחן בחן את המשמורנים שהוצעו לפיקוח ומצא אותם מתאימים. לפיכך נקבע, כי חרף קיומו של תיק פלילי נוסף התלוי ועומד כנגד העורר, ניתן להתמודד עם מסוכנותו בתנאי ערובה הולמים, הכוללים מעצר בית מלא, בבית הוריו, בפיקוח מתמיד של אחד המשמורנים לפחות; הפקדה כספית לקופת בית המשפט בסך 5,000 ש"ח והתחייבות כספית בסך 10,000 ש"ח; ערבות כספית של כל אחד מהמשמורנים בסך 10,000 ש"ח; ואיזוק אלקטרוני.

הערר והדיון

ו.

כ לפי החלטה זו הוגש (ביום 21.5.13) הערר הנוכחי במסגרתו נטען, בין היתר, כי שגה בית משפט קמא בעת שדחה את המלצת שרות המבחן לשחרור העורר לעבודה במסגריה בשעות היום בפיקוח אחיו. כן נטען, כי מסוכנותו של העורר מינימלית נוכח נסיבותיו האישיות, בהתחשב בגילו הצעיר ועברו הנעדר הרשעות בפלילים. עוד נטען, כי העורר לא נטל חלק פעיל בביצוע העבירות הלכאוריות, או בתכנונן, בהתאם לגרסתו בהודעותיו במשטרה מימים 13.2.13 ו-26.2.13, עליה ביססה המשיבה את מלוא עובדות כתב האישום. צוין בערר, כי הודעותיו של העורר במשטרה נגבו אגב פגיעה קשה וממשית בזכויותיו, ולעניין זה נקבע משפט זוטא. עם זאת, נטען כי יש לזקוף לזכותו את שיתוף הפעולה עם המשטרה שהוביל לפיצוח הפרשה, דבר המעיד על מסוכנות מינימלית הנשקפת מן העורר. כן נטען, כי העורר לא קיבל דבר מן השלל, וכי שיחות האיום למתלונן אומנם נעשו ממכשיר הטלפון שלו, אולם שלא על ידו, ואף בחלק מהמקרים בזמן שישן. עוד נאמר, כי החלטת בית המשפט קמא מפלה את העורר לעומת מבצע אחר ששוחרר למעצר בית חלקי המשולב ביציאה לעבודה, וכי אין בכתב האישום הנוסף כנגד העורר כדי להצדיק את אפלייתו.

ז.

בדיון טען עו"ד סלאימה לעורר, כי חלק שולחו היה מינורי בעבירה, הוא ישב מחוץ למקום המעשה, וגם לגבי הודאותיו ישנן טענות זוטא; הוא גם מי שפיצח את הפרשה, ותסקיריו חיוביים. אכן יש נגדו תיק נוסף שעניינו חבלה מחמירה ותקיפת שוטר, אך ראיותיו של זה לא נבחנו. בנוסף ישנו השויון כלפי הנאשם האחר.

ח.

עו"ד שמול טענה למדינה, כי בהיות הנאשם במעצר בית מלא, ולא מאחורי סורג ובריח, הפגיעה בו פחותה; זאת – מה גם שבפועל היה עם חבורת מבצעי השוד לאורך כל הדרך והוא ידע על חלקים שונים באירוע שהיו מוכמנים. עוד הטעימה את קיומו של כתב האישום הנוסף כנגד העורר.

הכרעה

ט.

לאחר העיון איני רואה מקום להיעתר לבקשה. תחילה אציין כי עיינתי גם בכתב האישום השני התלוי ועומד כנגד העורר, ועניינו חבלה בכוונה מחמירה על-ידי נסיעה מהירה באופנוע, כדי להימלט ממעצר או עיכוב כדין, לכיוונו של שוטר שצעק לעורר לעצור, וכן פגיעה בשוטר. משניסו שוטרים אחרים להשתלט על העורר, נאבק בהם

כנטען, ואף היכה באחד מהם. העבירות שבהן הואשם העורר הן חבלה בכוונה מחמירה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. הפרשה אירעה ביום 8.9.12, למעלה מחודש אחרי הפרשה שבאישום נשוא ענייננו. בית המשפט המחוזי הטיל על העורר גם בתיק זה מעצר בית מלא.

י.

אכן, בתסקיר בענייננו (מיום 2.5.13) בשונה מהתסקיר בתיק הקודם (שהוגש ב-7.10.12) הומלץ על אפשרות לעבודה. ויאמר האומר, "הבטלה – אם כל חטאת", ומדוע לא יעבוד העורר? ואולם, לרועץ לו עומד כתב האישום השני התלוי ועומד נגדו. אכן, הסניגור המלומד הצטייד בפסיקה, שעניינה אפליה, ובמקרה דנא כאמור – לעומת נאשם אחר בפרשה דנא, שניתן לו לצאת לעבודה. אלא שלאותו נאשם אין – ככל הנראה – תיק נוסף, לא פשוט, תלוי ועומד.

יא.

הצטברות שני התיקים יחד משמיעה שבשלב זה מעצר הבית צריך להיות מלא; נכונותו לכאורה של העורר להשתתף, גם אם לא כ"כנר ראשי", בפרשה החמורה נשוא ענייננו, ותעוזתו לכאורה נגד השוטרים בתיק האחר, מורים כי ראוי שלא יבוא לעת הזאת בין הבריות. ככל שבהמשך, אם בשל התפתחות במשפטים או התמשכותם, יהא מקום לפנות לעיון מחדש בשל שינוי נסיבות, לא ננעלה הדלת.

יב.

איני נעתר איפוא לערר.