בש"פ 3620/00 מדינת ישראל נ. עובדיה אבוש

1.לפני ערר מטעם המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט הרטל) מיום 18.5.00 בה דחה את בקשת התביעה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו והורה על חלופת מעצר בדרך של מעצר בית מלא באילת, בתוספת תנאים נוספים.

2.אלה העובדות הצריכות לרקע הענין:

המשיב הואשם בשלושה אישומים המייחסים לו עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, התעללות בקטין והפרת הוראה חוקית. העבירות נעברו, על פי הנטען, כנגד גרושתו של המשיב וכלפי בתו הקטינה.

באישום הראשון הואשם המשיב בכך כי במהלך השנים 99-96 נהג לתקוף את גרושתו, היכה אותה ואיים עליה שיהרוג אותה ואם תפנה למשטרה יהפוך אותה לנכה. ביום 22.11.99 הצמידה לקיר, היכה אותה ומשך בשערה ולאחר מכן משך אותה בכח למקלט איים עליה והתכונן להכותה במוט עץ אך חברו מנע זאת ממנו.

ביום 24.11.99 הגיע המשיב לדירת גרושתו כשהוא מחזיק ברשותו סכין, והיא נמלטה ממנו. ילדיו הקטינים קפצו עליו כדי להגן על אימם ואז נפצעה בתו הקטינה מסכין ברגלה ונזקקה לטיפול רפואי. ביום 22.2.00 תפס המשיב את גרושתו ומשך בחוזקה את שערה והצמיד סכין לבטנה וביום 23.2.00 היכה אותה בראשה והפילה לרצפה.

באישום השני הואשם המשיב בכך שבמועד מסוים במהלך חודשים יולי-אוגוסט 99 העניש את בתו בכך שאסר עליה לעזוב את הדירה. כתוצאה מכך, לא עזבה הקטינה את הדירה במשך חודש ימים ולאחר מכן ברחה ועברה לגור אצל חברתה וסבתה. כשסרבה לחזור היכה אותה המשיב באמצעות חגורה ברגליה, בטנה וגבה ובמהלך הארוע היכה בחגורה גם את גרושתו שניסתה לסייע לבתה.

באישום השלישי הואשם המשיב בכך שהפר צו הגנה שהוצא נגדו ביום 10.2.00 על ידי בית המשפט לעניני משפחה בכך שבסמוך לאחר מכן הגיע לדירת גרושתו והמשיך לגור בה ונקט אלימות פיסית ומילולית כנגד גרושתו וילדיו הקטינים.

אשר לנסיבות הצריכות לענין חשוב לציין כי למשיב הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות והפרת הוראות חוקיות, והוא ריצה עונשי מאסר. חלק מהעבירות בוצעו כלפי גרושתו. תלוי נגדו מאסר על תנאי בר-הפעלה בגין עבירות דומות לאלה שהוא מואשם בהם כאן.

ועוד - לאחר שהמשיב התבקש להגיע לתחנת משטרה ברכבו בליווי ניידת, הוא נמלט במהלך הנסיעה מהשוטרים ורק לאחר חיפושים ממושכים אותר ונעצר.

3.בית המשפט המחוזי ניתח את הראיות שהובאו לפניו ומצא כי נתקיים התנאי בדבר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. כן מצא כי קימת עילת מעצר כנגדן בגין מסוכנותו הנלמדת מהמעשים נשוא כתב האישום וכן מהרשעותיו הקודמות, ומעובדת הימלטותו מן המשטרה. בצד מסוכנותו, נמצא כי קיים חשש גם לשיבוש הליכי משפט בדרך של יצירת לחץ על בני המשפחה לשינוי עדותם - חשש המתחזק נוכח העובדה כי המתלוננת עצמה ביטלה את התלונה שהגישה במשטרה כנגד בעלה באותו יום בו הוגשה.

חרף כל אלה, מצא בית משפט קמא כי ראוי להורות על חלופת מעצר במקרה זה. בהסתמך על תסקיר מבחן משלים מיום 8.5.00 הורה על שחרור המשיב מן המעצר בחלופת מעצר בתנאי שיתגורר במעצר בית מלא בעיר אילת בהשגחת גב' מרים כהן (בשכר) ובסיוע גב' יפית אביר שהיא קרובת משפחה, ובצירוף ערבויות ואיסור יצירת קשר עם המעורבים בפרשה.

על החלטה זו עוררת המדינה, וטענתה היא כי בנסיבות הענין חלופת המעצר לא תשיג את מטרת המעצר והיא אינה מקנה את הבטחון וההגנה הראויים למתלוננת וילדיה.

4.דעתי היא כי עררה של המדינה בדין יסודו, וכי יש מקום לבטל את חלופת המעצר ולהורות על מעצרו עד תום ההליכים של המשיב.

זהו מקרה קשה של אלימות קשה ומתמשכת בתוך המשפחה המכוונת בעיקר כלפי האשה, אך גם כלפי הילדים הקטינים.

גם אם לשפוט רק על פי תאורי המעשים של המשיב בגרושתו ובילדיו על פי כתב האישום, מסתמן כאן קו של מעשי אלימות החוזרים על עצמם הכורכים עמם פגיעות פיסיות קשות בבני המשפחה, ונילווה להם לעיתים אף שימוש או איום לשימוש בנשק קר כמוט עץ או סכין.

מעשי אלימות אלה משתלבים במערכת יחסים בעייתית ביותר בתוך המשפחה שיש לה אופי מתמשך הנע על פני שנים. אין מדובר בחריגה נקודתית אשר ניתן היה בנסיבות אחרות להתייחס אליה כארוע יוצא דופן או חד פעמי. הארועים החריגים כאן נושאים אופי של דרך-חיים קשה ומסוכנת שיש בה שלביות של החמרה, וסופה - מי ישורנו? למראה העגום והמסוכן הנשקף מכתב האישום מצטרפות שרשרת הרשעותיו הקודמות של המשיב שחלקן בוצעו כלפי גרושתו והיא אף שהתה תקופה מסוימת במקלט לנשים מוכות מפחד מבעלה. בעונשי המאסר שריצה ועונש המאסר על תנאי שהיה תלוי נגדו בעת ביצוע המעשים נשוא כתב האישום לא היה כדי להרתיעו.

לכל אלה יש להוסיף את היבט החשש מפני הימלטות ושיבוש הליכי משפט. הפרת צו ההגנה על ידי המשיב והימלטותו מידי המשטרה - כל אלה מצביעים על הקושי לרחוש אימון למידת כיבודו את צווי הרשות והוראות המשטרה.

מכלול נסיבות אלה מצביעות על סיכון מובנה בשחרורו של המשיב מן המעצר. אין לבטוח בשמירתו את תנאי השחרור בפיקוח שהוצע וגם אם יתגורר במרחק גיאוגרפי מביתה של המתלוננת והילדים, אין שחרור כזה יכול לענות על תכלית המעצר בדרך הולמת. התנהגותו הבלתי נשלטת של המשיב, האלימות המאפיינת את מעשיו וחוסר כיבודו את החוק על המגבלות שהוא מטיל, מעמידים חשש לשלומה של המתלוננת והילדים גם כאשר הוא מצוי במרחק גיאוגרפי מביתם. על מרחק זה לא קשה לגשר בעידן הניידות והתקשורת המודרנית מה גם שהפיקוח שהוצע באמצעות אשה שתפקח בשכר עם גיבוי נוסף של קרובת משפחה אינם מהווים אופציה סבירה כאשר מדובר באדם אלים, הנתון להתפרצויות ולהתנהגות חסרת שליטה. אין להעמיד את משפחת המשיב בסיכון למעשי אלימות נוספים שתוצאותיהם עלולות להיות הרות אסון, ואין להטיל על מערכת אכיפת החוק את האחריות לסיכון כזה.

לאור הדברים האמורים, אינני רואה מנוס מלבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.