בש"פ 3628/99 מדינת ישראל נ. משה לוגסי

נגד המשיב הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום, המייחס לו אלימות קשה כלפי אשתו וכן עבירות של הצתה, היזק, איומים ותקיפת עובד ציבור.

אין מחלוקת, שבין בני הזוג לא שורר שלום. גם ברור מתוך הראיות האובייקטיביות, שקרה משהו. היה נסיון התאבדות, היה נסיון הצתה והיתה תקיפה של כבאי שבא לכבות את האש בדירת המשיב. אולם יש מחלוקת לגבי התלונה של האשה, שטוענת שבשתי הזדמנויות שונות המשיב תקף אותה כאשר סרבה לחיזוריו.

הסניגור, עו"ד דאוד, מאמין למרשו, שהדבר לא היה ולא נברא, ושאם היה נכון, היו רואים סימנים על גופה של המתלוננת. בא כוח המדינה סומך על גירסת המתלוננת.

אני לא חושב שאיש מאיתנו יכול להכריע במחלוקת הזאת לפני שנשמעו ראיות. מכל מקום, מן העובדות האובייקטיביות שאינן שנויות במחלוקת, ברור שהאיש מסוכן לעצמו ולאחרים. אדם מאוזן לא מנסה להצית את ביתו, ולגבי התנהגותו בבית גיסתו יש ראיות מלבד עדות אשתו. בנסיבות אלה אסור להתעלם גם מן העדות הלכאורית שנמסרה על ידי המתלוננת, אף על פי שיתכן, שבסופו של דבר לא תהיה אמינה על בית המשפט שידון בתיק. בשלב מוקדם זה סומכים תמיד רק על ראיות לכאורה.

לכאורה, מדובר באדם לא מאוזן, המסוכן גם לעצמו וגם לסביבה. אני סבור שהערר של המדינה בדין יסודו. אי-אפשר לקבל אחריות לשחרר אדם בנסיבות כאלה בחלופת מעצר. הפתרון הוא לדון במשפט בהקדם האפשרי, אבל עד שיסתיים הדיון במשפט הזה, ראוי שהמשיב יהיה נתון במעצר.

לאור האמור, אני מקבל את הערר של המדינה. אני מבטל את ההחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 705/99 וקובע, שהמשיב, משה בן יעקב לוגסי, יהיה במעצר עד תום ההליכים בת.פ. 291/99 של בית המשפט המחוזי בנצרת.

החלטה זו ניתנה במעמד בא כוח המדינה והסניגור, לאחר שהתקבלה אתמול הסכמה, שהדיון יתקיים שלא במעמד המשיב.