בש"פ 3629/99 איליה מיכאלוב נ. מדינת ישראל

העוררים עומדים לדין, יחד עם עוד שני נאשמים, בבית משפט השלום בחיפה בעבירות של תקיפה, גרימת חבלה, סחיטה בכח ואיומים. מדובר בשני פרטי אישום, שכל אחד מהם דן בסחיטתו של קטין, שליח פיצריה, שהנאשמים נטפלו אליו, מישהו מהם דרש לקבל את האופנוע המשמש לשליחויות לנסיעה קצרה ומשנתקלו בסירוב, בשני המקרים, דרשו "פיצוי כספי" וגם איימו על מנת לקבל את הכסף הזה ועל מנת למנוע תלונה למשטרה. עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה מעצר עד תום ההליכים של כל הנאשמים. אולם, בבית המשפט לא נענה לבקשה הזו במלואה. הוא החליט על חלופת מעצר בצורה של מעצר בית מלא ל24- שעות ביממה. עם חלוף הזמן הגישו העוררים שלפני בקשה לעיון מחדש במעצרם. בקשתם נדחתה בבית משפט השלום. הם עררו לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערר מכאן הערר שלפני.

השופט הנכבד בבית המשפט המחוזי, כב' השופט ע' גרשון, אמנם ראה בחלוף הזמן נסיבות חדשות המצדיקות בקשה לעיון מחדש, אולם, בסופו של דבר, דחה את הבקשה מן הנימוק, שחלוף הזמן הוא בגדר נסיבות חדשות חשובות שיש לקחתן בחשבון בעת דיון בבקשה לעיון חוזר, אך נפקות יש לעובדות האמורות רק מקום שיש בו מעצר של ממש, ולא במעצר בית, כפי שהוחלט כאן.

הסניגור המלומד משיג על הקביעה הזו, וטוען שאין מקום לאבחנה. לדעתו, מעצר בית מלא גם הוא סנקציה מכבידה במידה שמצדיקה עיון מחדש עם נקיפת הזמן. לגבי המבקש מס' 2 טוען הסניגור גם, שמעצר הבית מונע את גיוסו לצבא. הוא כבר נקרא להתגייס והגיוס נדחה רק בגלל מעצר הבית. יש חשש, לדברי הסניגור, שהוא יועמד לדין בגלל אי התייצבותו לגיוס. לגופו של עניין, טוען הסניגור, שלגבי שני העוררים צריך לקחת חשבון את גילם הצעיר ואת עברם הנקי, ואין מקום להחזיקם בתנאים שמונעים מהם לימוד או עבודה כלשהי עד לסיום המשפט, שעדיין לא ברור מתי יהיה.

באת כוח המדינה מתנגדת לקבלת הערר, ותומכת בהחלטות של הערכאות הקודמות. באת כוח המדינה הביאה לידיעתי שהיא באה בדברים עם רשויות הצבא, וכי הצבא ימתין עם הגיוס עד שיוודע מצבו של תיק זה. בעיה זו נפתרה אפוא.

באת כוח המדינה גם הבטיחה לדאוג לכך, שתוגש בקשה להקדמת הדיון בבית משפט השלום, אף על פי שהיא סקפטית לגבי תוצאותיה של בקשה זו.

לגופו של עניין היא סבורה, שמקומם של העוררים היה, בעצם, מאחורי סורג ובריח, בגלל מסוכנותם. אבל, המדינה השלימה עם ההחלטה לשחררם בתנאי מעצר בית מלא, ואין לדעתה מקום להקלה נוספת.

לא מדובר במקרה חד פעמי. כתב האישום דן בשני מקרים המקרים הם של בריונות אלימה, המעידים בהחלט על מסוכנות. המשפט קבוע ל16.9.99-, שהוא בהחלט מועד רחוק בשביל מי שנתון במעצר בית מלא. מעצר בית מלא הוא בהחלט הגבלה רצינית.

לאור העובדה, שמדובר ביותר ממקרה אחד, אינני רואה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אני אמנם חושב, שנקיפת הזמן יכולה להיות נסיבה חדשה המצדיקה עיון מחדש גם במקרה של מעצר בית מלא, אבל בנסיבותיו של המקרה הזה לא הגענו עדיין למידה המחייבת התערבות.

רשמתי לפני, שבאת כוח המדינה תנסה להחיש את קביעת המשפט למועד מוקדם יותר ואני מצרף לדברים האלה את המלצתי, אבל אינני מוכן לשנות את החלטת בית המשפט המחוזי, ללא קשר לשאלה אם הבקשה הזו תיענה או תידחה.

התוצאה היא, שהערר נדחה ותנאי מעצר הבית ישארו בעינם.

אין צורך להעיר, שכמו בכל מקרה של מעצר, ההחלטה הזו אינה סוף פסוק, ואם ההליכים בבית משפט השלום לא יסתיימו בזמן סביר, פתוחה תמיד הדרך לבקשה חדשה.