בש"פ 3632/08 עוז גבאי נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת) מיום 17.4.2008 אשר דחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום באילת (כב' השופט א' יקואל) מיום 15.4.2008, לפיה נעצר העורר עד להחלטה אחרת שתינתן לאחר הגשת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו.

1.

נגד העורר, צעיר כבן 21, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בחבורה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 16.12.2007, בשעה 14:00 או בסמוך לכך, הגיע העורר יחד עם שותפים נוספים, בהם הנאשם 1 וניסים סבן (להלן: סבן ), לתחנת הדלק במבקיעים וביחד יצאו מן הרכב לרכוש לעצמם שתייה, בעוד שעובד תחנת הדלק, ניסן מעטוקי (להלן: המתדלק ), החל בתדלוק הרכב. בין העורר והמתדלק התפתח דין ודברים בקשר לכך שנשפכו טיפות דלק מחוץ לפיית התדלוק של הרכב, ובשלב זה פנה העורר, אשר אחז שתי כוסות משקה בידו, לכיוונו של המתדלק ונתקל בו במתכוון. המתדלק, שהתקרב לרכב עם צינור ניקוי במטרה לנקות את טיפות הדלק, ניסה להכות את העורר עם צינור הדלק, ואף החל לרדוף אחריו. בשלב זה יצא הנאשם 1 מן הרכב, אחז במתדלק והעורר, סבן והאחרים שהיו עימם החלו מכים את המתדלק באגרופים ואף בעטו בראשו ובכל חלקי גופו. כתוצאה מכך נגרמו למתדלק המטומות ונפיחות בראשו ובצווארו. לאחר שהמתדלק הצליח לנוס על נפשו, נכנסו העורר ושותפיו לרכב ונמלטו מהמקום, מבלי לשלם עבור הדלק.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביום 4.3.2008, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 11.3.2008 קבע בית משפט השלום באילת (כב' השופט א' יקואל) כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, וכן קבע כי נגד העורר קיימת עילת מעצר בשל מסוכנותו הנלמדת מנסיבות המעשה המיוחס לו כמו גם מעברו הפלילי, הכולל שתי הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים, אלימות והפרת הוראה חוקית. נוכח העובדה כי לא הוצגו בפניו חלופות מעצר, הוסיף בית משפט השלום והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים תוך שניתנה לו אפשרות לעתור לשחרור בבקשה לעיון חוזר, ככל שיהא בידו להציע חלופת מעצר הולמת. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע על החלטה זו נדחה (החלטת כב' השופט י' צלקובניק מיום 16.3.2008). בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי בין היתר כי מצילומי מצלמות האבטחה עולה בבירור שהמתלונן הוכה על-ידי העורר וחבורתו, בעוד שהמתלונן שרוי על הקרקע בחוסר אונים. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 3046/08, כב' השופט ח' מלצר) במסגרתו הוסכם כי הדיון יוחזר לבית משפט השלום באילת לצורך בחינת חלופת מעצר אותה יציע העורר. כמו כן הוסכם כי הצדדים שומרים לעצמם את מלוא זכויותיהם וטענותיהם לעניין המשך ההליך, ועוד הוסכם כי העורר לא יעלה את שאלת קיומן של ראיות לכאורה ויתמקד בשאלת חלופת המעצר בלבד.

3.

בדיון מיום 15.4.2008 שהתקיים בעקבות כך בבית משפט השלום נבחנה האפשרות כי אמו של העורר, ולחלופין סבתו, תפקחנה עליו אך אפשרות זו נשללה על-ידי בית המשפט בקובעו כי בעבר הפר העורר הוראה חוקית שעניינה מעצר בית מלא בפיקוח אימו שלא דיווחה כלל על ההפרה, והדבר מקשה ליתן אמון בעורר ואף מצביע על כך שהאם אינה מפקחת מתאימה. לגבי סבתו של העורר קבע בית משפט השלום כי האפקטיביות שלה כמפקחת מוטלת בספק נוכח ניסיון העבר שהצטבר לגביה כמפקחת על קיום תנאי מעצר בית שהוטלו על אחיו של העורר. חלופה נוספת שעליה דובר ובה אמור היה להיות מעורב דודו של העורר, לא הבשילה אף היא לכלל הצעה ממשית. בהינתן כל האמור לעיל קבע בית משפט השלום את התיק לדיון נוסף ביום 1.5.2008 לאחר קבלת תסקיר מעצר, לצורך המשך בחינת החלופות. עוד קבע בית המשפט כי עד למועד הדיון תמציא המשיבה את תיק החקירה שהוגש נגד אחיו של העורר בגין הפרת תנאי מעצר הבית אליו שוחרר בבית סבתו.

4.

על החלטתו של בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת), אשר ביום 17.4.2008 דחה את הערר לאחר שלא מצא בו ממש. בית המשפט המחוזי הדגיש בהחלטתו כי שומה על בית המשפט לבחון האם יש בחלופות המעצר המוצעות כדי לנטרל את מסוכנותו של העורר ולתחום לו גבולות שאותם יכבד. בנסיבות אלה, כך קבע בית המשפט המחוזי, בדין הורה בית משפט השלום על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי העורר הציע במהלך הדיון בפניו חלופה חדשה נוספת, וכי עליו להגיש בעניין זה בקשה לעיון חוזר בבית משפט השלום.

5.

מכאן הערר שבפניי, בו טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בהותירו על כנה את ההחלטה לעוצרו עד לאחר קבלת תסקיר בעניינו. לטענתו, בית המשפט המחוזי לא נתן בהחלטתו משקל מספיק לכך שכל חטאו הסתכם בהערה למתדלק על כך שנשפכו טיפות דלק על הרכב ולכך שהוא עצמו הותקף באכזריות בפניו ונרדף על-ידי המתדלק כשזה אוחז לבנה בידו. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ייחס משקל לשיהוי הארוך (למעלה מחודשיים) שחל מאז ביצוע העבירה ועד למעצרו, המעיד לטענתו על כך שגם לעמדת המשיבה לא נשקפת ממנו מסוכנות. העורר מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנמנע מלבחון את החלופות שהוצגו בפני בית משפט השלום, וכי אף שאכן הפר תנאי מעצר בית בעבר לא נלוותה להפרה זו כל עבירה. משכך, מבקש העורר כי בית משפט זה יורה על שחרורו בתנאי מעצר בית מלא לבית דודו, גמלאי של משטרת ישראל, אשר נבחן על-ידי בית משפט השלום ונמצא ראוי לפקח עליו, בגיבוי הסבתא בעת שהדוד יוצא לבית הכנסת. לחלופין הוא מציע את דודתו, מתנדבת במשמר האזרחי, כחלופה עיקרית. המשיבה מצידה טוענת כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הדוחה את הערר.

6.

דין הערר להידחות. בית משפט השלום לא סתם את הגולל על האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר הוא אך בחר לנקוט משנה זהירות והורה על קבלת תסקיר מעצר מאת שירות המבחן שיבחן את החלופות המוצעות ויחווה דעתו בשאלת התאמתן להוות תחליף למעצרו של העורר במקרה דנן. החלטה זו הינה ראויה, שקולה וסבירה בהתחשב במכלול הנסיבות הצריכות לעניין כמפורט לעיל ובייחוד בהתחשב באלימות הרבה המיוחסת לעורר ולחבריו בכתב האישום וכן בהתחשב בעברו הפלילי של העורר הכולל בין היתר הרשעות בעבירות אלימות והפרת הוראה חוקית.

אשר על כן הערר נדחה.