בש"פ 3641/99 ליבי מרדכייב נ. מדינת ישראל

1.על העורר - יליד 1969 - הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס, נסיון למעשה סדום, מעשה מגונה ואיומים שנעברו, לפי הטענה, כלפי מתלוננת - ילידת 1950 - שאליה התאנה באמתלא שּכלבהּ נשך את אחותו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ש' ברלינר), בהחלטתו מיום 25.5.99, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר ערר על ההחלטה.

2.בכתב הערר שהגיש פירט בא כוח העורר שורה של טענות: הדיון בשאלה אם קיימות ראיות לכאורה להוכחת ההאשמה היה "חלקי בלבד"; לא ניתנה לסניגור הזדמנות לטעון לגבי קיום עילת מעצר וכן להציג חלופה למעצר. עוד טען כי תנאי מעצרו של העורר אינם סבירים ואינם לפי החוק וכי יש לאפשר לשירות המבחן, במסגרת תסקיר מעצר, להביע דעתו על החלופה שהוצעה. בטיעוניו לפני הוסיף בא כוח העורר ואמר כי נגד העורר עומדת עדות יחידה "שיש בה חולשות רבות", הוא אינו מסוכן וכי מצב בריאותו מצדיק את שחרורו בערובה.

3.דין הערר להדחות.

העיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי - שנרשם, אמנם, בתמציתיות ובקיצור - מראה שלפני בית המשפט נפרשה המסכת הכוללת של הראיות, הכוללות עדויות מפורטות של המתלוננת ושורה של ראיות מסייעות. יצויין כי באותו דיון לא כפר העורר בכך שקיים יחסי מין עם המתלוננת אלא שטען כי היחסים היו בהסכמתה וכי מדובר בעלילה מצידה אחרי שתבע ממנה פיצוי עבור הנשיכה שכלבהּ נשך את אחותו. בכל אלה ראה בית המשפט המחוזי ראיות לכאורה. בית המשפט גם שקל נקיטת חלופה למעצר ודחה אותה, בהתחשב בכך שהעורר השתמש בכוח ובאיומים וכן לאור החשש לשיבוש הליכי משפט הנובע מכך שאחד מאחיו של העורר איים על המתלוננת שיהרגנה.

לא מצאתי מקום להרהר אחרי נימוקיו של בית המשפט המחוזי. שמעתי גם את הסבריו של בא כוח המדינה לענין תנאי המעצר ונחה דעתי שאין הצדקה להורות על שחרורו של העורר בערובה בשל תנאי המעצר. אשר לחלופה למעצר הביע שירות המבחן את דעתו, בתסקיר מעצר שהגיש, כי הצעתו של העורר להתגורר אצל קרובת משפחה גרושה, בת 28, אם לשני ילדים קטנים, יחד עם קרובת משפחה נוספת ויחד עם אחותו, היא בעייתית. בדיון לפני הסתייגה מן ההצעה גם נציגת שירות המבחן.

4. הערר נדחה.