בש"פ 3647/98 חיים ביניאשוילי נ. מדינת ישראל

העורר, תושב קרית אתא, עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 203/98) בגין עבירות חבלה חמורה, אינוס, מעשה סדום וסחיטה באיומים. לפי כתב האישום, העורר נהג מזה כשלוש שנים להכות את אשתו מכות חמורות, שגרמו פעם אחת לאשפוזה למשך עשרה ימים. העורר אנס את אשתו וביצע בה מעשה סדום בניגוד לרצונה. משברחה ממנו אל בית הוריה באשדוד, ביום 1.5.98, התקשר אליה ואיים עליה כי ירצח אותה. בו ביום היא הגישה תלונה במשטרה. בעקבות התלונה, נעצר העורר, אך שוחרר לאחר שהוזהר שלא יצור קשר עם אשתו במשך שלושה ימים. למרות זאת, לאחר שחרורו הגיע העורר לבית הוריה של אשתו, ביום 6.5.98, ואיים על בני הבית. משלא פתחו לו את הדלת, חתך את ורידי יד שמאל שלו בסכין שהיתה ברשותו.

ביום 2.6.98 החליט בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' גרשון) לעצור את העורר עד תום ההליכים. בערר שלפנינו, כמו גם בדיון בבית המשפט המחוזי, טען העורר כי האישום נגדו מבוסס על עדות שלו מול עדות אשתו. לפי העורר, עדותה של אשתו היא שקרית. העורר טוען כי העימות שנערך בין העורר לאשתו, שהוקלט בוידאו, מלמד כי מדובר ב"סקס פרוע", לפי מנהג בני הזוג, שלווה במשיכת שערות, אך ללא התנגדות ממשית של אשתו. בית המשפט המחוזי, שעיין בחומר הראיות וצפה בקלטת הוידאו של העימות, קבע כך:

"סבורני כי אין צורך להכביר מילים על כך שלמרות טענותיה של הסניגורית המלומדת יש בידי המאשימה ראיות לכאורה בכמות מספקת להוכחת כל הנטען בכתב האישום.

... גם מן העימות עולה כי לכאורה יש בידי המבקשת ראיות להוכיח כי המשיב [הוא העורר בערר זה] בעל את המתלוננת בניגוד להסכמתה.

... נראה לי כי בהודעותיה של המתלוננת וביתר הראיות המצויות בידי המאשימה יש פוטנציאל ראייתי שיש בו, לכאורה, כדי להביא, אם תתקבלנה הראיות על דעתו של בית המשפט שישמע את התיק לגופו, להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו."

בית המשפט קבע כי העימות הוא רק אחת מן הראיות שבידי התביעה, ואין הוא בא במקום הודעותיה של המתלוננת. מעבר לכך, הודעותיה של המתלוננת נתמכות גם בעדות אחותה ועדות אמה, שלהן היא סיפרה, עוד לפני שהתלוננה במשטרה, על מעשי האונס ועל המכות שהכה אותה העורר.

עיינתי בתיק החקירה, וקראתי את תמליל העימות בין העורר למתלוננת, והמסקנה היא כי צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי קיימת תשתית של ראיות לכאורה המקימה עילת מעצר נגד העורר. תשתית זאת הונחה על ידי הודעות המתלוננת והיא מתחזקת על ידי תמליל העימות וראיות נוספות.

העבירות בגינן עומד העורר לדין מקימות חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. העורר לא סתר את חזקת המסוכנות. לאחר תלונתה הראשונה של המתלוננת במשטרה, נעצר העורר, ושוחרר בערובה, ובתנאי מפורש שלא ייצור קשר עם אשתו. למרות זאת, הגיע העורר לאחר שחרורו, כשהוא נושא עמו סכין, לבית הוריה של המתלוננת. לעורר עבר פלילי הכולל פריצות, גניבה ותקיפות, לרבות ריצוי עונש מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי החליט כי לאור האיומים ברצח ובפגיעה, במתלוננת ובהוריה, הרי שהדרך היחידה להגן על שלומם היא על ידי מעצר עד תום ההליכים.

אני סבור, בהתחשב בכתב האישום, ברקע היחסים בין המתלוננת לבין העורר ובאישיותו של העורר כפי שהיא עולה מחומר הראיות, כי יש לאשר החלטה זאת. לפיכך אני מחליט לדחות את הערר.

עם זאת, בהתחשב בתקופה שהעורר כבר עצור, וכן בהתחשב בנסיבות העבירות המיוחסות לעורר, ובעובדה שלבני הזוג שלושה ילדים, אני סבור כי מן הראוי לקיים את משפטו של העורר בהקדם, ואני מבקש שהתביעה תסייע בידי בא-כוח העורר להקדים את שמיעת המשפט.

הערר נדחה.