בש"פ 3651/13 מדינת ישראל נ. קונגפניט וויסאנו

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אבו טהה) מיום 21.5.13 בתיק מ"ת 49801-01-13, במסגרתה שוחרר המשיב לחלופת מעצר. עניינה של הפרשה סכסוך שבא לידי סיומו בדקירות סכין.

רקע

ב.

ביום 27.1.13 הוגש כנגד המשיב, אזרח תאילנדי, כתב אישום, המייחס לו עבירה של חבלה בכונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מכתב האישום עולה, כי עת שהתרחשו האירועים נשוא כתב האישום, עבד המשיב בישראל בחקלאות והתגורר במושב עין הבשור. כנטען בכתב האישום, במהלך ארוחת ערב של העובדים במושב ביום 15.1.13, שבמהלכה שתו הסועדים וודקה, התפתח ויכוח בין המשיב לבין עובד תאילנדי נוסף שהתגורר במושב (להלן המתלונן ) . נטען, כי בסביבות השעה 2000 פרשו שניהם מן הארוחה ופסעו לכיוון חדרי המגורים – המתלונן הלך לחדרו, והמשיב לשירותים. עוד נטען, כי משיצא המשיב בסמוך לאחר מכן מן השירותים, לקח בידו סכין קצבים גדולה, הלך לעבר חדרו של המתלונן וקרא לו, וכי המתלונן השיב לו, תוך שהוא מתקרב אליו, שנוכח השעה המאוחרת והיותו שיכור חפץ הוא ללכת לישון. בתגובה הניף המשיב את ידו, כך נטען, והכה בסכין בחזקה בידו של המתלונן, שביקש להגן על פניו, ולאחר מכן המשיך והכה בה בפניו של המתלונן ובגבו. כן נטען בכתב האישום, כי בעוד שהותיר את המתלונן מוטל על הרצפה, פצוע, זב דם ומחוסר הכרה, לקח המשיב את חפציו מחדרו והחל לברוח בכיוון היציאה מן המושב. במהלך בריחתו נעצר.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המתלונן סבל מחתך עמוק ושבר בידו, פצע חתך בבית החזה האחורי וחתכים בפנים.

ג.

בדיון ביום 6.2.13, בבית המשפט המחוזי, הסכים בא כוחו של המשיב בהסתייגות לקיומן של ראיות לכאורה באשר לעבירה המיוחסת לו ושהיא מקימה עילת מעצר, וטען כי ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו באמצעות חלופת מעצר אצל מעסיקו הקודם ( מר דרור ) במושב שרשרת. בהחלטתו מאותו יום, הורה בית המשפט המחוזי (השופט אבו טהה) על עריכת תסקיר בעניינו של המשיב, שיבחן את חלופת המעצר המוצעת.

ד.

מתסקיר המבחן מיום 17.2.13 עלה, כי המשיב בן 41, עבד בחקלאות בישראל באשרת עבודה כשנה טרם מעצרו, בעיקר אצל מר דרור. עוד עולה, כי טרם הגיעו לארץ לא נהג לשתות אלכוהול, ובישראל החל לשתות אלכוהול על בסיס יומי, לרוב בנסיבות חברתיות בסוף יום עבודה עם חבריו לעבודה. שירות המבחן התרשם, כי למשיב כוחות ומשאבים לתפקוד תקין ואחראי במסגרת התעסוקתית, שכן הוא רואה אותה כמשמעותית וצופה שתשפיע על עתידו האישי והמשפחתי, וכי מצא מסגרת של שייכות בקרב שאר העובדים הזרים במקום עבודתו. עם זאת התרשם שירות המבחן, כי תחת השפעת אלכוהול עלול המשיב לפעול באופן אלים ואימפולסיבי, וכי יש לו נטיה לראות בעצמו קרבן ולהשליך את האחריות על מעשיו על אחרים. עוד צוין, כי מר דרור לא יוכל לפקח על המשיב באופן מלא והרמטי, וכי אין באפשרותו לאכוף איסור שתיית אלכוהול במשק. בסיכום הדברים שירות המבחן התרשם שקיימת סכנה להישנותה של התנהגות פורצת גבולות מצדו של המשיב, נוכח מאפייני אישיותו, דפוסי התנהגותו האלימים והשימוש לרעה באלכוהול, ולא המליץ לשחררו לחלופה המוצעת.

ה.

בהחלטתו מיום 4.3.13 נדרש בית המשפט המחוזי לתסקיר המבחן וקבע נוכח האמור, כי אין בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב ואת החשש להימלטותו מן הדין, ומשכך הורה על מעצרו עד תום ההליכים. עם זאת צוין, כי "היה ותוצע חלופה הולמת אחרת, ואשר תיבחן על ידי שירות המבחן, הדרך פתוחה בפני המשיב לפנות בבקשה לעיון חוזר".

ו.

ביום 10.3.13 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר, ובה הוצע, כי מלבד מר דרור יצורף כערב נוסף מנהל העבודה (להלן מר סאנמאנט ), ובאופן זה יהא המשיב בפיקוח מלא במשך כל שעות היממה. בבקשה נטען, כי במסגרת עבודתו אצל מר דרור נחשב המשיב לעובד שקט וחרוץ, וכי אין האירוע הנקודתי נשוא כתב האישום מעיד על אופיו. כן הוטעם, כי החלופה המוצעת, ביישוב מעגלים, מרוחקת כברת דרך ממקום מגוריהם של המתלונן והעדים. בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר משלים. ביום 9.4.13 הופיעו המפקחים המוצעים בפני בית המשפט המחוזי, וביום 14.4.13 התקבל תסקיר מעצר משלים לעניין החלופה החדשה שהוצעה.

ז.

בהחלטתו מיום 21.5.13 סקר בית המשפט את חלופת המעצר המוצעת ואת שני המפקחים. מן התסקיר עלה, כי מר דרור מעסיק 15 עובדים תאילנדים בחממות במושב גדי ובמושב שרשרת במסגרת חברה חקלאית בבעלותו, וכי המשיב עבד אצלו כשנה, לפני שעבר לעבוד במושב הבשור. עוד עולה, כי מנהל העבודה מר סאנמאנט, בן 33, תושב תאילנד ועובד אצל מר דרור, מזה כשלוש שנים. שניהם הביעו את נכונותם לשמש כחלופה למעצרו של המשיב ולפקח עליו לסירוגין, ובכלל זה לדווח על שתיית אלכוהול לשכרה. נמסר, כי במהלך שעות העבודה אין מר דרור את העובדים באופן רציף ובדרך כלל אינו בקשר עמם לאחר שעות העבודה. לעומת זאת יהא המשיב בפיקוחו של מר סאנמאנט לאורך כל שעות היום, הן בעבודה הן במגורים עמו. אף שמר דרור דיווח, כי עובדים שתפקודם התעסוקתי נפגע כתוצאה משתיית אלכוהול מושעים מעבודתם או נקנסים, וכי סנקציות אלה מהוות גורם מרתיע, לא התרשם שירות המבחן שהחלופה המוצעת הרמטית, הואיל והחממות מרוחקות מן היישוב בו מתגוררים העובדים, והובע ספק לגבי יכולתו של מר סאנמאנט להוות גורם סמכותי ומציב גבולות למשיב, בהיותו עובד זר בעצמו. משכך סבר שירות המבחן, כי אין בחלופה כדי להפיג את הסיכון להישנות התנהגותו של המשיב. צוין, כי המתלונן שב לתאילנד לפני כחודשיים.

ח.

בית המשפט נדרש לטענות הצדדים. סניגורו של המשיב טען בין היתר, כי בארבעת החודשים בהם מצוי המשיב במעצר יש כדי להרתיעו משיבה לסורו, וכי הואיל ודרכונו מופקד בחברת כוח אדם מתאיין החשש שיימלט מן הדין. מטעם המבקשת הוטעם, בין היתר, כי השירות התרשם מקיומו של סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות של המשיב על רקע שתיית אלכוהול. בית המשפט המחוזי הכריע, כי יש בחלופה החדשה המוצעת כדי לתת מענה הולם לרמת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ולאיין את החשש שיימלט מן הדין נוכח היותו תושב זר. צוין, כי משעזב המתלונן את הארץ בטרם מסר עדות בבית המשפט התאיין הסיכון הקונקרטי הנשקף לו מן המשיב, וכי את מסוכנותו הכללית ניתן לאיין באמצעות פיקוח מתמיד ואיסור גישה לאלכוהול. לעניין החשש מהימלטות מן הדין צוין, כי ניתן להוסיף על הפקדת הדרכונים אף צו עיכוב יציאה מן הארץ. נקבע, כי נכונותו של מר דרור, להבדיל מהצעת החלופה הקודמת, להפקיד סכום כסף שיבטיח את ערבותו, והוספת המפקח הנוסף, משמעותם "שני ערבים שהותירו רושם חיובי כאנשים בוגרים, אחראים רציניים המבינים את משמעות אחריותם במשימה שנוטלים על עצמם לרבות לדאוג שלא תהיה גישה למבקש [המשיב דכאן] לאלכוהול" (פסקה 9). עוד צוין, כי מדובר בהסתבכותו הראשונה של המשיב עם רשויות החוק בתקופות שהייתו בישראל. לפיכך נקבע, כי מכלול הנתונים מצדיק סטיה מהמלצתו של שירות המבחן, והוטעם, כי אין שיקוליו של שירות המבחן זהים תמיד לשיקוליו של בית המשפט. בית המשפט הורה על שחרורו של המשיב למעצר יישובי במושב מעגלים, תחת פיקוחם של שני הערבים האמורים, בחתימה בין היתר על ערבות צד ג' בסך 50,000 ש"ח כל אחד, וכן על הפקדת דרכונו של המשיב בבית המשפט ועל מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ.

הערר והדיון

ט.

מכאן הערר הנוכחי, בו נטען, כי התקיפה המיוחסת למשיב בכתב האישום, על רקע "ויכוח של מה בכך", מעידה על מסוכנות של ממש ועל אדישות מוחלטת לחיי אדם (פסקה 14). הוטעם, כי שירות המבחן מצא שהמשיב נוהג לצרוך אלכוהול באופן יומיומי יחד עם חבריו לעבודה, וכי תחת השפעת אלכוהול עלול הוא לפעול באופן אלים. משכך נטען, כי מסוכנותו של המשיב מתגברת, הואיל ועלול הוא לשוב לצרוך אלכוהול בחברת אחרים, בלא שהוא מודע לאופן שבו זה משפיע עליו. צוין, כי באופן כללי, וללא קשר לחלופה המוצעת, התרשמותו של שירות המבחן מן המשיב שלילית. כן הוטעם, כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב כללית כלפי כל הציבור, ומשכך אין עזיבתו של המתלונן את הארץ מורידה לעניין זה. המשיבה טענה, כי אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, ולא כל שכן לחלופה המוצעת, שכן אין בה כדי לאיין את מסוכנותו. זאת, מן הטעם, שמר דרור, המפקח העיקרי, לא יפקח על המשיב כל שעות היום, ובפרט בשעות הערב – השעות הנתונות יותר לפורענות, ואילו בנוגע למר סאנמאנט הביע שירות המבחן ספק באשר ליכולתו להציב למשיב גבולות, ובפרט למנוע ממנו צריכת אלכוהול. עוד הוסף, כי אף שהפקדת הדרכון ועיכוב יציאתו מן הארץ יש בהן כדי להפחית את החשש שימלט מן הדין, אין בכך כדי לאיינו, שכן צפוי לו עונש חמור ואין מניעה שינסה לברוח. נוכח כל האמור נטען, כי אין הצדקה לסטות מהמלצתו השלילית של שירות המבחן באשר לחלופת המעצר שהוצעה, ובית משפט זה התבקש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

י.

עו"ד גלבפיש, בא כוח המדינה, השיב לשאלתי, כי דיוני ההוכחות בתיק העיקרי יחלו השבוע. אשר למעצר לשיטת המדינה, כך נטען, השילוב של "חיים חופשיים" יחד עם גברים נוספים ושתיית אלכוהול יוצר מסוכנות גבוהה; ובנידון דידן אין מדובר לאמיתו של דבר בחלופה, שכן הן המעביד והן מנהל העבודה לא יהיו עם המשיב כל היום, מנהל העבודה גם לא הפקיד ערובה, ומקום הימצא המשיב יהא 2 ק"מ מן המעביד. אין איפוא, כך נאמר, טעמים המצדיקים סטיה מהמלצת השירות ל"חלופה שאינה חלופה".

יא.

עו"ד ארד טען למשיב, כי עצם נכונות המעביד להפקיד 10,000 ₪ מדברת בעדה, ומנהל העבודה הוא אדם רציני, שחתימתו על ערבות פירושה שיש לו מה להפסיד אם המשיב ישגה. עוד נאמר, כי עצם עזיבת המתלונן את הארץ יוצרת בעיה ראייתית בתיק.

הכרעה

יב.

גישת המחוקק בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. היא כי המעצר הוא "ברירת המחדל", קרי, כלשון הסעיף – כאשר "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם, פחותה". אכן, עיינתי בתסקירי שירות המבחן שבשורה התחתונה לא המליצו על שחרור בערובה, והנטיה לסטות מהמלצות לא חיוביות של השירות, הסמן השיקומי במערכת הממסדית, היא מועטת ובמקרים מיוחדים. המחלוקת בתיק זה אינה לאמיתה – דומני – על עצם השחרור לחלופה, אלא על כך שהחלופה אינה הדוקה דיה עד כי המדינה מכנה אותה "לאו-חלופה". ומנגד, עסקינן בעובד זר, שאין לו מן הסתם קרובים בארץ כדרך שיש למי שדר בישראל דרך קבע, ועל כן מציאת חלופה הדוקה "הרמטית", ככל שניתן לדבר על כזאת, אינה פשוטה. ועם זאת, החלופה דנא אכן אינה הדוקה דיה לטעמי, הגם שמבקש אני לילך בכיוונה, וטעונה לדעתי שיפור מסוים. ראשית, סבורני כי המעצר לא יהא "מעצר יישובי" אלא מעצר בית מלא שייפתח בו חלון לצורך עבודה בלבד. לעניין זה יש להשית על המשיב איזוק אלקטרוני,שייפתח לשעות העבודה בלבד ויחול ביתר הזמן, בו יהא המשיב במעצר בית גמור בחדרו שמקומו יהא ידוע למשטרה, אשר תוכל גם לבקר כדי לוודא ביצוע מעצר הבית. שנית, יש מקום להפקדה כספית גם על-ידי מר סאנמאנט מנהל העבודה, שאת גובהה יקבע בית המשפט קמא, כדי לוודא ככל הניתן את נטילת האחריות על ידיו; עליו להבין

– והסניגור מתבקש להסביר לו – את משמעותה של אי עמידה בתנאים.

יג.

הערר מתקבל איפוא לפי האמור במובן זה שהמשיב ישהה במעצר בית מלא למעט לשעות העבודה, ויוטל עליו איזוק אלקטרוני לשעות של מעצר הבית המלא; השעות המדויקות ייקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי. כאמור תהא הפקדה על-ידי מר סאנמאנט; זאת בנוסף לשאר התנאים שקבע אל נכון בית המשפט קמא. המשיב יוזהר על-ידי בית המשפט, וסניגורו יסביר לו הסבר היטב, את משמעות הפרתם של התנאים, וכאמור, המשטרה תוכל לבקר כדי לוודא קיומם, ורצוי שתעשה כן מדי פעם. עד להחלטה נוספת של בית המשפט המחוזי יישאר המשיב במעצר.

יד.

אוסיף, כי במקרה דנא, נוכח הנסיבות, ראוי שהתיק העיקרי ינוהל בהקדם, וחזקה על בית המשפט המחוזי במותב הדן שכך ינהג.