בש"פ 3652/03 עלי (בן אחמד) אמארה נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו בת.פ. 129/03.

כתב האישום בתיק זה, מייחס לעורר, יחד עם אחרים (להלן: "אסד" ו-"בלאל"), עבירות של סחר בנשק, הובלתו והחזקתו וכן קשירת קשר לביצוע פשע ועשיית עיסקה אחרת בסם מסוכן.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר כל הנאשמים, עד תום ההליכים.

בהחלטה מנומקת מיום 15.4.2003, סקר השופט גלפז את מעורבותם הלכאורית של כל אחד מן הנאשמים, במעשים המתוארים בכתב האישום, ואת מסוכנותם לציבור לאור אישומים אלו, והורה כי יש לעצור את העורר ואת אסד עד תום ההליכים, בציינו:

"עסקינן במי שהוברר בעניינם כי עברו עבירות חמורות ביותר הנוגעות לסמים ונשק לא בדרך של מעשים אקראיים ומזדמנים אלא לאורך תקופה ותוך גילוי נחישות כמתואר בכתב האישום ובחומר הראיות, חילופי דברים עם ה"קונים" כשהם מערבים עסקאות סמים ונשק גם יחד, כאשר כל סוג מהעסקאות דיו להציב תמרור אדום של קיום עילת מעצר הנסתרת במיעוטם של מקרים."

(ראו: החלטה מיום: 15.4.2003, עמ' 12-13).

אשר לבלאל קבע השופט גלפז, כי יש לשקול חלופת מעצר בעניינו, לנוכח החלק השולי המיוחס לו בביצוע העבירות, על פי כתב האישום עצמו.

3.בערר שבפני מלין העורר על החלטת המעצר, ככל שהיא נוגעת לו.

בא-כוח העורר, עורך-דין מג'די עבאד, לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה באשר לאישומים הנוגעים לנשק, אך לטענתו חלקו של העורר בפרשה זו, שולי ואינו מצדיק מעצר עד תום ההליכים. בא-כוח העורר מוסיף וטוען, כי באשר לעסקה האחרת בסם, המיוחסת לעורר, אין ולו ראשית ראיה נגדו.

לדבריו, כל שעולה מחומר הראיות איננו אלא דיבורים בעלמא, אשר לא השתכללו, ולא יכולים היו להשתכלל, לכדי עיסקה ממשית.

אשר לחלופת המעצר, טוען בא-כוח העורר, כי יש ליתן משקל לתסקיר שירות המבחן שהוגש, בו המליץ שירות המבחן על חלופת מעצר.

בא-כוח העורר הדגיש בהקשר זה בעיקר את גילו הצעיר של העורר, ואת העובדה שאין לו עבר פלילי. כמו כן, ציין כי משפחתו של העורר התגייסה לעזרתו, תומכת בו באופן פעיל והביעה נכונות ליטול אחריות עליו ולערוב לכל חלופת מעצר שתקבע.

4.מנגד, טענה באת-כוח המדינה, כי מעשיו של העורר, יחד עם אותו אסד, השתכללו לכדי עיסקה אחרת בסם, אף שזו, בסופו של יום, לא יצאה אל הפועל. עוד טענה באת-כוח המדינה, כי אפילו היו טענותיו של בא-כוח העורר, בעניין עיסקת הסמים, מתקבלות, די במעשים המיוחסים לו לעניין עיסקת הנשק, הנתמכים, לכאורה, בהודעתו של הסוכן המשטרתי "פארס", בהקלטות המתומללות של השיחות שנערכו בין "פארס" לעורר, ובהודעת העורר עצמו, כדי לבסס את חזקת המסוכנות, ולהצדיק את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

לפיכך, ועל אף נסיבותיו האישיות של העורר, סבורה באת-כוח המדינה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

5.מקובלת עלי עמדתה של באת-כוח המדינה, לפיה די בקיומן של ראיות לכאורה, בעניין עבירות הנשק המיוחסות לעורר, על מנת להקים ולבסס חזקת מסוכנות מובהקת, שאינה מאפשרת חלופת מעצר.

בחנתי את חומר הראיות וממנו עולה, לכאורה, כי חלקו של העורר בעיסקת הנשק אינו שולי כלל ועיקר. ההיפך הוא הנכון. מחומר החקירה המצוי בתיק עולה, לכאורה, כי העורר, על אף גילו הצעיר, מעורה היטב בעולם המסחר בנשק, בקיא בפרטים ומעודכן באשר למקורות האספקה והרכישה האפשריים.

עוד עולה מחומר הראיות, כי העורר היה, לכאורה, פעיל ומעורב באופן ממשי בהוצאתה של עיסקת הסחר בנשק אל הפועל.

אשר לעיסקה האחרת בסם. לכאורה, אכן נראה כי לצורך הוצאתה לפועל של עיסקה זו, תלוי היה העורר בפעילות שהיה על אסד לבצע. כמו-כן, אין חולק כי עיסקת הסם לא הגיעה, בסופו של יום, לכלל מימוש אלא, שעובדה זו לבדה אינה שוללת, את המסקנה בדבר ביצועה של "עיסקה אחרת" בסם.

י.קדמי בספרו "על פקודת הסמים המסוכנים", מהדורה מעודכנת, תשנ"ז-1997 בעמ' 154, מגדיר את היסוד העובדתי הדרוש להגדרת "עסקה אחרת" בסם מסוכן כ "כוללת כל הסכם לביצוע פעולה אסורה בסמים, וזאת גם אם הסכם כאמור לא בוצע למעשה" .

דברים אלו יפים לענייננו.

אשר לחלקו של העורר בעיסקה זו, עולה, לכאורה, מחומר הראיות כי גם בעניין זה נטל העורר חלק פעיל במגעים הקשורים לעיסקה והיווה גורם חיוני להתקשרות, עד כי בלעדיו לא הייתה ההתקשרות מושגת.

6.סוף דבר – בניגוד לטענות שהעלה בא-כוח העורר יש בחומר הראיות ביסוס, לכאורה, לחלקו הממשי והפעיל של העורר בעבירות הנשק ודי בכך על-מנת לבסס חזקת מסוכנות מובהקת של העורר, המצדיקה דחיית אפשרות של חלופת מעצר, במקרה הנדון.

למעלה מן הדרוש, וכפי שכבר צויין, נראה כי קיימות ראיות לכאורה גם באשר ל"עיסקה אחרת" בסם, והשאלה אם ראיות אלה יש בהן כדי לשכלל "עיסקה אחרת" בסם, הגם שזו לא יצאה אל הפועל, היא שאלה משפטית בעיקרה, ויש בהחלט עיגון בהלכה הפסוקה לכך, שעיסקה כזו אכן נקשרה במקרה הנדון, על אף שהסם לא עבר בסופו של דבר מן "הקונה" אל "המוכר".

הבקשה נדחית.