בש"פ 3659/07 מדינת ישראל נ. פלוני

לפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

ביום 14.8.06 הוגש נגד המשיבים כתב אישום בת.פ. 40241/06 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בגדרו יוחסו להם עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי ותקיפתו; מעשים מגונים בפומבי; מעשים מגונים וגרם מעשים מגונים; איומים; וגרימת חבלה של ממש. העובדות עליהן מבוסס כתב-האישום, בתמצית, הן אלה: המשיבים הם אימו של הקטין ובן זוגה לחיים. על פי הנטען בכתב האישום, אילצו המשיבים באיומים את הקטין לצפות בהם מקיימים יחסי מין בתנוחות שונות. באחת ההזדמנויות אילצו את הקטין לגעת בחזה ובאיבר מינה של המשיבה. כשניסה הקטין להימנע מצפייה במעשיהם, איים עליו המשיב 2 (להלן – המשיב) כי יכה אותו ויהרוג אותו. בהזדמנות אחרת, הורה המשיב לקטין להתפשט מבגדיו. שסירב האחרון

וניסיונה של המשיבה 1 (להלן – המשיבה) להפשיטו בכוח לא צלח, החלו המשיבים להכות את הקטין מכות נמרצות. המשיב הטיח את ראשו של הקטין בארון מספר פעמים. בהזדמנות אחרת, כאשר הקטין לא נשמע להוראת המשיב לנסר עבורו עצים, הלם המשיב בגופו של הקטין ובהמשך הצטרפה המשיבה למסכת האלימה, הכתה את הקטין באגרופיה סטרה לו ובעטה בו. בגין אלה, לקטין נגרמה חבלה של ממש.

2.

עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת להורות על מעצר המשיבים עד לתום ההליכים במשפטם. ביום 23.8.06 נערך דיון בבקשה זו. הואיל ולא היה בידי המשיבים להציע חלופת מעצר, הורה בית המשפט (כב' השופט ק' ורדי ), "בהתחשב בנסיבות הקשות והחמורות של התיק הנוכחי והעבירות החמורות המיוחסות למשיבים על ידי כתב האישום שהינו קשה ביותר" על מעצר המשיבים עד תום ההליכים. יחד עם זאת נקבע, כי למשיבים שמורה הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר במידה ויהיו חלופות למעצר, שעל בסיסן יוכלו לבקש מבית המשפט לקבל תסקיר מעצר שיבחן חלופות אלה.

3.

ביום 20.9.06 הורה בית המשפט לפסיכיאטר המחוזי לבדוק את המשיבים וליתן חוות דעת בעניינם. בתאריך 7.11.06 ניתנה חוות דעת בעניינו של המשיב, לפיה הוא כשיר לעמוד לדין. ביום 17.12.06 התקבלה חוות הדעת בעניינה של המשיבה לפיה אף היא כשרה לעמוד לדין. בד בבד נקבע, כי המשיבה זקוקה לאבחון מקיף שיכול להיעשות רק על ידי הוועדה לאבחון מפגרים. ביום 27.12.06 הוחלט, כי עדותו של הקטין תישמע ביום 19.2.07. עוד נקבע –

בהמשך לחוות דעת הפסיכיאטר המחוזי –

כי המשיבה מופנית לוועדה לאבחון מפגרים לצורך קביעת רמתה השכלית.

4.

ביום 19.2.07 הודיעה באת-כוח המבקשת, כי הצדדים הגיעו להסכמות מסוימות וכי בדיון הנוכחי לא יעידו את הקטין. בדיון הוקרנה קלטת חקירת הקטין באולם בית המשפט. באת-כוח המשיב הודיעה, כי אין אפשרות לוותר על חקירתו הנגדית של הקטין. עדות הקטין, בטלוויזיה במעגל סגור, נקבעה ליום 2.5.07, אך נדחתה בשל טיול שנתי של הקטין. לבסוף, נשמעה עדותו של הקטין ביום 15.5.07 ובכך באה אל סיומה פרשת התביעה. כעולה מן הבקשה, בדיון הבא, שנקבע ליום 14.6.07, תשמע פרשת ההגנה וכן סיכומי הצדדים בעל פה.

5.

המבקשת טוענת כי מסוכנותם של המשיבים נלמדת מהמעשים הקשים המיוחסים להם, המעידים על חוסר יכולת לשלוט ביצריהם, ועל אלימות קשה. כמו כן מצביעה המבקשת, על החשש שהמשיבים ינסו לאתר את הקטין, העולה מחוות-הדעת הפסיכיאטרית המצורפת לבקשה (מסומנת נספח ח'), שם מפורטים דברי המשיבה לפיהם ביקש ממנה המשיב, כי במידה וישוחררו ממעצר "להיות זהירה במיוחד עם צאצא שלך ששוב ירוץ למשטרה במקרה מה" ו"לדבר לטובתנו". עוד טוענת המבקשת, כי העונש החמור הצפוי למשיבים אם יורשעו בדינם, מקים חשש מובנה להמלטות מן הדין, וגם מטעם זה מתחייב המשך מעצרם של המשיבים.

באות כוח המשיבים טוענות, כי המשיבים נעדרי עבר פלילי, כי המסוכנות שנשקפת מהם – אם בכלל – מוגבלת לקטין, וזה נמצא במקום שאינו ידוע להם, ולכן ניתן לשחררם לחלופת מעצר. באת-כוח המשיבה הדגישה עוד, את הבנתה המוגבלת של המשיבה ואת חלקה "הפסיבי" במעשים המיוחסים למשיבים.

6.

יש ממש בטענותיה של המדינה באשר לסיכון הנשקף מהמשיבים. מדובר במעשים חמורים וחריגים של התעללות מינית בקטין, שלוו באלימות ואיומים. אפיונם המעורר חלחלה של מעשים אלה, מלמד על חוסר עכבות מוחלט מצידם של המשיבים, ומכאן שלא ניתן לקבל את הטענה כי הסיכון שנשקף מהם מוגבל לקטין בלבד. לכך יש להוסיף כי יש ממש בחשש אותו מעלה המדינה כי המשיבים ינסו לאתר את הקטין ולהשפיע עליו אם ישוחררו בערובה, נוכח בקשת המשיב מהמשיבה כמפורט לעיל.

זאת ועוד. המשיבים לא הציעו חלופת מעצר ראויה. כפי שכבר הוזכר, בית המשפט המחוזי שהורה על מעצרם עד תום ההליכים, אפשר להם לפנות בבקשה לעיון חוזר במידה ויוכלו להציג חלופות מעצר. המשיבים לא ראו לעשות כן בשעתו, וגם כעת, אין בידם להציג חלופת מעצר.

7.

נוכח הסיכון הנשקף מהמשיבים, וסיומו הקרוב של ההליך, נראה כי אין מנוס מקבלת הבקשה, וכך אני מורה. מעצרם של המשיבים מוארך בזה בתשעים ימים החל מיום 14.5.07, או עד למתן פסק דין

בת.פ. 40241/06 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.