בש"פ 3660/08 חוסיין סיאד נ. מדינת ישראל

1.

העורר יליד 1987, נעצר ביום 14.4.2008 בחשד לביצוע התפרצות למשרדו של מנהל החשבונות במלון עץ הזית בירושלים וגניבת כספת מן המשרד. בהחלטתו מיום 15.4.2008 הורה בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא השופט כרמי מוסק) לבקשת המשיבה על הארכת מעצרו של העורר עד יום 21.4.2008, ובאותו היום הורה בית משפט השלום (כב' השופט אלכסנדר רון) על הארכת המעצר עד ליום 24.4.2008, לצורך הגשת כתב אישום, בהתאם להוראת סעיף 17 (ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996, (לאחר קבלת הצהרת תובע).

2.

על החלטה אחרונה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' צבן) דחה את הערר בציינו כי טביעת האצבע של העורר שנמצאה על בקבוק ויסקי בחדרו של מנהל החשבונות סמוך לכספת שנגנבה בהתפרצות, היא ראיה ממשית המצדיקה מתן ארכה קצרה לצורך הגשת כתב אישום. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי יתר טענותיו של הסנגור המלומד בעניין קיומן של ראיות לכאורה תוכלנה להישמע אם וכאשר תוגש בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, בהדגישו כי נגד העורר תלוי ועומד כתב אישום אחר בגין פריצות וגניבות ממלונות.

3.

מכאן הערר שבפני בו שב העורר וטוען כי הראיה היחידה נגד מרשו היא טביעות אצבע שנמצאו על בקבוק ויסקי בסמוך לכספת שנגנבה ולטענתו בהיות הבקבוק חפץ נייד אין מדובר בראיה המצדיקה את המשך המצער בייחוד נוכח העובדה שהעורר עבד בעבר באותו המלון. העורר מוסיף וטוען כי באותה פרשה נעצר חשוד נוסף אך הוא שוחרר כבר ביום 21.4.2008 על ידי המשטרה למרות שגם לגביו קיימת על פי הנטען ראיה של טביעות אצבע במקום.

המשיבה מצידה הציגה בפני את תיק החקירה וכן מזכר שהוגש לעיני בית המשפט בלבד וסומן במ/1. לטענתה יוגש נגד העורר כתב אישום ביום 24.4.2008 כמתוכנן בגין העבירות שבהן נחשד. עוד טענה המשיבה כי בהתחשב באינפורמציה המפורטת במזכר אין בעובדת שחרורו של החשוד הנוסף כדי להצדיק את שחרור העורר.

4.

דין הערר להידחות.

נגד העורר קיימת אכן ראיה לכאורה אחת מרכזית והיא טביעת האצבע שלו שנמצאה על חפץ בזירת האירוע סמוך לכספת שנגנבה. נוכח ההודעה שמסר העורר עצמו במהלך החקירה וכן נוכח עדויות נוספות שנגבו בפרשה, לא ניתן לקבל בשלב זה את דברי בא כוחו של העורר כי העובדה שהעורר עבד במלון בעבר יכולה להוות הסבר סביר לאותה טביעת אצבע. הטענות שהועלו לגבי החשוד הנוסף ששוחרר אף הן אינן מועילות לעורר.

אשר על כן הערר נדחה.