בש"פ 3662/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפני עומד ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (כב' השופטת מוניץ) מיום 26.4.09 בת"פ 7/08, שלא לבטל את תנאי השחרור שהוטלו על העורר בעת ממתין הוא לחוות דעת הממונה שיקבע אם יוכל הוא לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו בעבודות שירות.

2.

העורר הועמד לדין בבית המשפט המחוזי לנוער בנצרת בגין עבירות של ניסיון לאספקת סם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ), ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד, לפי סעיף 7(א) + (ג) לפקודה.

העבירות שיוחסו לעורר בוצעו ביום 15.6.08 והחל מיום זה הוחזק העורר במעצר. ביום 22.7.08 שוחרר העורר על-ידי בית המשפט למעצר בית מלא בבית דודתו באשקלון. בחלוף חודשיים בקירוב, דן בית המשפט בבקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של העורר והחליט כי תנאי השחרור ישונו, כך שהעורר יועבר לחלופת מעצר שהומלצה על-ידי שירות המבחן בישיבת "חוכמה ומוסר" ברכסים.

מאז ועד היום שוהה העורר בחלופת מעצר זו בתנאי מעצר בית מלא.

3.

ביום 12.2.09 התקיים דיון בבקשה לשינוי תנאי השחרור שהגיש העורר בתמיכת שירות המבחן, במסגרתה עתר העורר לשינוי בתנאי שחרורו ולהעברתו לבית הוריו בנהרייה. בין העורר למשיבה הוסכם כי הבקשה תידון בפני המותב שדן בתיק העיקרי. ביום 26.4.09 הורשע העורר בבית המשפט המחוזי לנוער (כב' השופט נ' מוניץ) לפי הודאתו בעבירות שיוחסו לו. לאור הרשעתו נגזרו על העורר

6 חודשי מאסר בפועל אשר בכפוף להמלצת הממונה, ירוצו בעבודות שירות, ולשם כך, נדחה ריצוי עונש המאסר ליום 21.5.09. עוד נגזרו על העורר 18 חודשי מאסר על תנאי, הוטלה עליו התחייבות עצמית בסך 15,000 ₪ להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע למשך 3 שנים, שאחרת ייאסר למשך 30 ימים; ונאסר עליו לקבל רישיון נהיגה למשך שישה חודשים. לצד כל אלו נקבע במסגרת גזר הדין כי העורר יהיה תחת פיקוח קצין מבחן ל-18 חודשים, במסגרתם יהיה כפוף להוראותיו וישתתף בקבוצה טיפולית בקהילה. לאחר מתן גזר הדין פנה העורר בבקשה לבית המשפט לביטול תנאי השחרור שנקבעו לו, אך זו נדחתה בהנמקה שאין מקום בשלב זה לבטל את תנאי השחרור שנקבעו עד תום ההליך. מכאן הערר.

4.

במסגרת הערר טוען בא כוח העורר, כי היות שההליכים בעניינו הסתיימו עם גזירת דינו, אין עילה להותיר את תנאי שחרור, לא כל שכן כשמדובר בתנאי מכביד של מעצר בית מלא. לדבריו, הותרת תנאי השחרור שנקבעו לו על כנם אינה משרתת תכלית מניעתית כלשהי, אלא יש בה כדי להוסיף נדבך עונשי לגזר דינו של העורר, ועל כן פסולה היא. עוד טוען הוא כי אף אם בסופו של יום העורר לא יימצא מתאים לעבודות שירות ויהיה עליו לרצות מאסר בפועל, אין זה ראוי שעד לתחילת ריצוי עונש זה יחולו עליו תנאי שחרור מגבילים אלה. בהקשר זה מפנה בא כוח העורר לפסיקתו של בית המשפט המחוזי, ממנה עולה, לדבריו, כי הותרתו בתנאי שחרור היא בבחינת עונש נוסף העולה על הנדרש. לבסוף, נטען כי שהותו הממושכת במסגרת מעצר הבית המלא גם כן תומכת בבקשתו, שכן מדובר במצב מכביד הפוגע ברווחתו לאורך תקופה ארוכה של כעשרה חודשים. מכל הטעמים הללו סבור הוא כי יש לקבל את הערר ולבטל את תנאי השחרור שהוטלו על העורר.

5.

בהסכמת הצדדים התרתי לקיים את הדיון ללא נוכחות העורר. בא כוח העורר חזר בפני על טיעוני בקשתו. באת כוח המשיבה טענה מנגד, שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר הורה להותיר את תנאי השחרור על כנם. הנמקתה היא כי עונש מאסר בפועל עדיין מרחף מעל ראשו של העורר, כיוון שטרם התקבלה חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות. משמדובר בעבירות סמים העומדות לחובתו של העורר פעמים רבות מתקשה הממונה למצוא מקומות עבודה הולמים בהם ירוצו עבודות השירות, ולא ניתן לצפות בוודאות את תוכן חוות הדעת המיועדת.

כמו כן, טוענת היא כי מחוות דעת שירות המבחן עולה כי חלופת המעצר בבית הוריו של המבקש הינה חלופה בעייתית עקב קשיים שפורטו בתסקיר שירות המבחן וכן הסביבה הבעייתית במקום מגורי ההורים. כיוון שמדובר בשהות קצרה של שבועיים עד שלושה שבועות בלבד, עד קבלת חוות דעת הממונה, סבורה באת כוח המשיבה כי ההמתנה רק תטיב עם המבקש.

6.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, תסקירי שירות המבחן, ומכלול נסיבות המקרה, סבורה אני שיש לדחות את הערר. מדובר במקרה מורכב בו נער קטין מואשם בעבירות סמים חמורות, אשר במצב רגיל מלוות בעונשי מאסר. בית המשפט המחוזי, בהתחשב בגילו הצעיר של העורר ובנסיבות חייו המיוחדות, בחר להקל בעונשו במטרה לעודד הליך שיקומו שיסייע לעורר לצעוד צעדיו הראשונים בדרך חדשה התואמת את תכתיבי החוק, בתקווה שהמבקש ישכיל לאמץ את ההזדמנות שניתנה לו וישנה הרגליו. עם זאת, אין להקל ראש בחומרת העבירות אותן עבר העורר, ובעובדה כי, על אף שמלאת תקווה אני שימצא מתאים לריצוי עונשו בעבודות שירות, איום עונש המאסר מאחורי סורג ובריח טרם הוסר.

כבכל סיטואציה בה מרחף מעל ראשו של נאשם עונש חמור ובר הרתעה, קיים חשש כי האיום האורב יביא לניסיונות בלתי רצויים להתחמקות מן הדין במידה ונקראת הזדמנות לכך. הזדמנות שכזו יכולה לצוץ בדמות הקלה בתנאי שחרור, זאת במיוחד כאשר טרם שולב העורר במסגרת הנוקשה והמגבילה של עבודות השירות המספקת פיקוח משמעותי ורציף. לאור זאת, התרת כבלי תנאי השחרור בשלב ביניים זה, המגשר בין מועד מתן גזר הדין לבין תחילת ריצוי העונש, אינו רצוי. כמו כן, קיים חשש שחזרתו של העורר לסביבה רוויה בפיתויים העשויה לגרום לו לשוב חלילה לאורך החיים העברייני ממנו מנסה העורר להיחלץ, תסכל את תכלית הענישה המקלה בה נקט בית המשפט המחוזי, הטומנת בחובה הזדמנות שיקומית.

7.

לאור כל זאת, אין אני מוצאת מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, המלווה את התיק מזה תקופה ארוכה ומכיר לעומקן את הנסיבות המורכבות האופפות אותו. הערר נדחה, ותנאי השחרור יוותרו על כנם עד החלטה אחרת.