בש"פ 3668/02 תמיר אברהם נ. מדינת ישראל

כתב האישום מייחס לעורר ארבע עבירות של סחר בסמים מסוכנים. על פי הנטען בכתב האישום מכר העורר לסוכנת סמויה של המשטרה במספר הזדמנויות סם מסוכן מסוג קנאבוס וסם מסוכן מסוג M.D.N.A . בית המשפט השלום הורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו, לאחר שמצא כי נתקיימה עילת מעצר, כי יש ראיות לכאורה המלמדות על אשמתו של העורר וכי אין מקום לבחור בחלופת מעצר במקרה זה. זאת בין השאר בשל ריבוי העבירות וחומרתן. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחה.

כנגד החלטה זו מופנה הערר היום. העורר טוען, כי הוא נפל ברשתה של סוכנת המשטרה, כי היא זו שפנתה אליו ויחד - הם רכשו את הסם. את הסם מסר לה בלא לעשות רווח מעצם העסקה - כך הוא טוען. הוא מבקש להביא בחשבון ההחלטה אם להתערב בהחלטת המעצר את העובדה שהיה בן פחות מ21- שנה בעת הביצוע של חלק מן העבירות לפחות ואת העובדה שהסוכנת המשטרתית היתה, לפי הבנתו, סוכנת משטרתית אשר ללא התערבותה לא היה מבצע את העבירות.

טענה זו האחרונה אינה מתיישבת עם העובדות המצויות בתיק המשטרה. פרט האישום הראשון מלמד - לכאורה - כי סוכנת המשטרה לא פנתה כלל אל העורר בכדי לרכוש ממנו או ביחד עמו סם מסוכן. הסוכנת פנתה לאחר וביקשה ממנו כי יפגיש אותה עם סוחר סמים, כדי לרכוש סם מסוכן. או אז הוביל אותה, אותו אחר, לביתו של העורר ולאחר שנפגשו הוא מכר לה, בהזדמנויות שונות, סם מסוכן. על פי האמור בכתב האישום ומתוך העדויות בתיק המשטרה עולה, כי העורר קיבל לידיו בכל פעם מאות שקלים בגין הסמים שמכר. העובדת מלמדות לכאורה, אפוא, כי העורר היה ידוע לאדם אחר אחד לפחות, כמי שניתן לרכוש ממנו סם מסוכן והוא עצמו ידע ממי ניתן לרכוש את הסם כשנתבקש לספקו לסוכנת המשטרה.

נפסק לא אחת, כי את שרשרת הפצת הסמים הקטלניים יש לנתק באיבה, וכי מי שנוטל חלק בהפצת הסם ראוי, בהעדר נסיבות מיוחדות, שייעצר עוד קודם למשפטו. עניינו של העורר נבחן בשתי ערכאות, בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, ולא נמצא מקום להמיר את המאסר בחלופה אחרת. לא מצאתי כל פגם בהחלטות אלה והערר נדחה.