בש"פ 367/99 פואד מוסא נ. מדינת ישראל

העורר, רופא במקצועו, נשוי ואב לארבעה ילדים, מואשם בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות שידול לחבלה בכוונה מחמירה ואיסור הפסקת הריון. לפי כתב-האישום, קיים העורר יחסי אישות עם המתלוננת, שכתוצאה מהם היא הרתה. העורר לא רצה בהמשך ההריון ומשסירבה המתלוננת להפסיק את ההריון ודחתה את דרישתו לעשות כן, איים עליה ועל בני משפחתה ודרש כי תפיל את הוולד. בתאריך 25.12.98, או בסמוך לכך - והמתלוננת אז בשבוע ה27- של הריונה - שידל העורר שלושה אנשים, שזהותם אינה ידועה לתביעה (להלן: השלושה), לביים שוד ולגרום להפסקת ההריון על-ידי הכאת המתלוננת. בתאריך הנ"ל, בשעות הלילה, הסיע העורר את המתלוננת ברכבו מבאר-שבע לכיוון דימונה בתירוץ כי הם נוסעים למקום בילוי. בדרך, שיכנע אותה להסיר את חגורת הבטיחות ובהגיעו למקום הסמוך למאהל שבט אבו-קרינאת, עצר את המכונית. או אז, נעצרה גם מכונית שנסעה אחריו ובה השלושה. השלושה פתחו את דלתה הימנית של מכונית העורר, הסמוכה למושב שבו ישבה המתלוננת, העורר דחף אותה לכיוונם והללו משכו בשערות ראשה, הוציאו אותה מן המכונית, הסירו מעליה את התכשיטים שענדה, חבטו באלות בכל חלקי גופה וגרמו בכך למות הוולד. תוך כדי הכאת המתלוננת קרא העורר לשלושה להכותה על בטנה, ולבסוף הסתלק מן המקום ברכבו בהשאירו אחריו את המתלוננת, שהגיעה בשארית כוחותיה למאהל שבט אבו-קרינאת. משם היא נלקחה לתחנת המשטרה בדימונה ולאחר מכן הובהלה לבית-החולים שם בוצעה בה לידה מוקדמת להוצאת הוולד המת.

לבקשת המדינה נעצר העורר עד תום ההליכים, לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות למעצר וכי נסיבות העבירות מבססות חשש לביטחון הציבור שלא ניתן להסירו על-ידי חלופת מעצר.

העורר טען בערר שהגיש על החלטה זו, כי הראיות נגדו, שבמרכזם עדות המתלוננת, אינן בעוצמה המספקת למעצר, וכי אף אם יזוכה ייגרם למעמדו נזק שלא ניתן יהיה לתקנו. עוד טוען הוא, כי, על-כל-פנים, ניתן לשמור על ביטחון הציבור על-ידי חלופת מעצר.

טענות אלה יש לדחות. כתב-האישום

מושתת על עדות המתלוננת ועל שורה של ראיות אובייקטיביות התומכות בה, שאף אינן שנויות במחלוקת. כך, אין הסבר המתיישב עם חפותו של העורר לדבר עצירתו את המכונית בדרך בין-עירונית, באותו רגע שהשלושה הגיעו במכוניתם לאותו מקום. כך גם אין הסבר לחטיפתה של המתלוננת דווקא מן הרכב, להכאתה כך שתאבד את הוולד ולהסתלקות העורר מן המקום אחרי שנחטפה מבלי לנסות להושיט לה עזרה. נסיבות העבירות אף מלמדות כי לעורר אין גבולות וכי כל אמצעי כשר בעיניו להשגת מטרותיו. כיום עומד מעמדו כרופא בסכנה, כאשר אל מולו עומדת המתלוננת, שהראייה המרכזית נגדו היא עדותה. נסיבות אלה מעלות חשש כבד לביטחונה של המתלוננת, או למיצער, לשיבוש מהלכי משפט, ותנאים מגבילים, שקיומם תלויים ברצונו של העורר, אינם יכולים להסיר חששות אלה.

אשר-על-כן, אני דוחה את הערר.